22/02/2026
אני רונית, בת 58, מאזור השרון.
עד לפני כשנה חייתי חיים רגילים לגמרי. עבודה, משפחה, שגרה. לא היו לי סימנים מוקדמים שהכינו אותי למה שעתיד לבוא.
עם הזמן התחלתי להרגיש עייפות מתמשכת, ירידה לא מוסברת במשקל, וחוסר תיאבון. בהתחלה ניסיתי להתעלם, אבל משהו בתחושה הפנימית אמר לי שזה לא סתם.
פניתי לרופא המשפחה, ומשם הופניתי לבדיקות נוספות. בדיקות הדמיה העלו ממצא בלבלב, ובהמשך ביופסיה אישרה שמדובר בגידול ממאיר. הרגע שבו קיבלתי את האבחנה היה מטלטל, אבל הבנתי שאני צריכה להתמקד בצעד הבא.
נכנסתי למסלול טיפולי שכלל טיפול כימותרפי. לאחר מספר חודשים בוצעו בדיקות חוזרות, שהראו שהמחלה נשארה יציבה, אך ללא שינוי משמעותי בגודל הגידול. הצוות הרפואי בחן אפשרויות נוספות, ובשלב זה הוצע לי לשקול טיפול קרינה מקומית ממוקדת באמצעות טכנולוגיית ONCOSIL.
לאחר התייעצות והסבר מעמיק, החלטתי להמשיך גם עם הטיפול הזה. עברתי את ההליך, ולשמחתי ללא תופעות לוואי חריגות.
בבדיקות המעקב שבוצעו כשלושה חודשים לאחר מכן נראתה תגובה חיובית, עם ירידה משמעותית בגודל הגידול.
בעקבות התגובה לטיפול, נפתחו בפניי אפשרויות טיפוליות נוספות, כולל המשך בירור כירורגי. היום אני נמצאת במעקב רפואי מסודר, מתאוששת בהדרגה, ומרגישה שיש לי חזרה מסוימת לשליטה על החיים.