22/11/2025
יש את הרגע הזה, לקראת סוף העיסוי, שאני מגיעה לפנים.
זה רגע שאני מתיישבת מול פנים רגועות, של מטופלת שעברה כבר 45-50 דק' של רוגע, של שלווה, של להרגיש כל שריר ושריר בגוף שלה, ואולי להשתחרר מכמה שרירים שנתפסו.
ובפנים אני רואה את השקט הזה, את השלווה שבתוכה היא נמצאת, את המתנה שהיא נתנה לעצמה כשהגיעה.
המגע בפנים שונה. קצת יותר עדין, יותר מדויק, יותר מלטף, אולי יותר אינטימי.
אומרות שהעיניים הן החלון לנפש, אבל גם בעיניים סגורות אני חושבת שאני מרגישה את הנפש והנשמה של מי ששוכבת על המיטה ונתנה לי את הזכות לעשות לה עיסוי.
אחרי שאני מסיימת את העיסוי בפנים, אני לוקחת רגע ללא מגע. מחזיקה את הידיים החמות מעל הפנים, ומדמיינת שאני מעבירה לאותה אישה אנרגיה טובה. בלב שלי אני מאחלת לה את מה שהרגשתי שחסר לה - שמחה, אהבה, חמלה, נחת, אושר, אהבה עצמית, שלווה, שחרור, ביטחון, בריאות. אני מאחלת בלב, ומקווה שהכוונה שלי והאנרגיה שלי נתנו לה קצת מזה.
