לימור סופר פטמן - פסיכולוגית ילדים ומבוגרים, ומדריכת מטפלים

09/10/2025

"לא זכרתי שככה מרגיש אושר.. עד הסוף" - המשפט הזה של אמילי דמארי הלילה - הגדיר לדעתי מה שכולנו עוברים כבר שנתיים
וסוף סוף בוקר טוב 🙏🙏🙏 והתרגשות ותקווה שמתחדשת בשניות 🤘

31/08/2025

רחלי ראובן - עשני פשוטה - מורתי היקרה
בתחילה,
ייכנס הילקוט שלי
לכיתה,
אחריו,
הבגדים המתרגשים
לחזור לבית הספר,
אחרי הבגדים
אכנס גם אני
ואחפש לי איזה כיסא
להניח עליו
את החששות שלי
ומקום קטן
לדעת
שאת רואה אותי בליבך
ושיש לי,
בתוך העיניים הטובות שלך,
מרחב לצמוח בו
כל יום מחדש
שלך באהבה,
תלמיד אחד
ויחיד
שלך.

איך היא יודעת לשזור במילים את כל התחושות הא?

שתהיה שנת לימודים מבורכת, רצופה ופוריה למרות הכל ואף על פי כן אמן🙏

26/06/2025

זהו באמת נגמר? אז למה אנחנו ככה? לא כולם אבל הרוב עייפים, קצת כבדים, מין תחושה מוזרה של בלבול.. ועוד בשורות קשות מגיעות מעזה ושוב נשבר לנו הלב אבל זה לא רק בגלל זה - ככה נראית היציאה מהמשבר - יותר איטית ומאד מבלבלת.
שנים אני מלווה משברים אישיים וגם משברים לאומיים - ותמיד תמיד בתחילת המשבר אנחנו מתגייסים, אין ברירה, ואחריו יש הקלה אבל גם עייפות והפעם גם אלף שאלות - ניצחנו? אפשר להירגע? הרי יש עוד מלחמה ברקע וחטופים שהלב כל כך רוצה כבר בחזרה.
מאד מורכב. מה עוזר? מודעות, סבלנות, סובלנות לתחושות השונות של אחרים והנה עוד תרגיל שפגשתי בסדנת כתיבה - של אורלי סיגל ושל Liat Lev Ran מה יש ומה אין - וזה מה שיצא לי:

הערכת מצב
יש ציפייה עצומה בלב שיהיה טוב ומהר
אין שלווה במדינה היפה שלנו
יש רצון להנות מהקיץ וממה שמתוכנן
אין כביסה. עשינו את כולה.
יש עייפות למרות השינה ברצף
אין וודאות
יש יכולת לפגוש סוף סוף את כולם ביחד
ויש תקווה ואמונה והמון חלומות.

ומה אצלכם היש והאין?

23/06/2025

אל תתנו להם חטיפים! כשאתם נותנים לילדים חטיפים וממתקים בזמן חרדה ופחד אתם יוצרים אצלם במוח את הקשר בין חרדה > ואכילה מפצה.
יותר מזה - גם כשהם רואים אתכם עושים את זה, נוצר אצלם במוח ההקשר בין חרדה לזלילה.
מה במקום זה? חבקו חיבוק חזק וארוך, דובבו אותם לדבר איתכם, תצחקו קצת, תנערו את הגוף כדי שהכיווץ ישתחרר (סתם לכל הכיוונים) ואפילו תרקדו קצת
ואז לימדתם אותם יכולת מעולה להמשך החיים.
ותודה בראשית הכי טבעי לעור שלך מבית חוה לוי - על ההשראה והחידוד.

22/06/2025

עוד שבוע התחיל - יש פעילות חדשה בשמיים אבל האי וודאות מככבת - ולכן - הכי הכי חשוב כרגע - לחזק את...........מערכת החיסון!
למה? כי כשהכל ייגמר אנחנו רוצים להסתער על השיגרה ולא להיות חולים ובמצבי חירום מערכת החיסון נחלשת (במיוחד כשהם מתמשכים כמו עכשיו)
ואנחנו נחשפים לכאבים, דלקות, ואפילו (רחמנא לצלן) התפרצות של מחלות.

אז מה עושים? דווקא מחזקים! איך? בשתי דרכים פשוטות, מוכרות וידועות, שיעשו לכם טוב על הנשמה, ואז היא (הנפש + הנשמה) תחזק את הגוף ותשמור עליו חזק ובריא לאורך זמן:

1. שמירה על אופטימיות! כולל התמקדות בחיובי (לא משנה כמה הוא קטן) וחיזוק התקווה והאמונה שיהיה טוב.
חשיבה כזו נמצאה במחקרים כמחזקת את מערכת החיסון!

2. לעודד אחרים! כי כשאנחנו מעודדים אחרים אנחנו חושבים על חיובי...
כי כשאנחנו מעודדים אחרים אנחנו בעשייה - DOING ופחות בחוסר אונים ופחדים
כי כשאנחנו מעודדים אחרים אנחנו מרוויחים את ההנאה שבלעזור לאחרים - ורק היא כשלעצמה כבר שיחוק מצוין.
שכנעתי? מקווה - ותעבירו לכל מי שנראה לכם רלוונטי.

ולמעמיקים - כל ההסבר המפורט נמצא בפוסט שבאתר:
https://www.limor-sof.co.il/post/howtostrengthentheimmunesystem

29/05/2025

פרידות הן ענין סבוך – פרק ג' ואחרון (סיפור טיפול בהמשכים)
לפגישה הבאה רעות הגיעה בסערת רגשות ודיברה בלי סימני פיסוק. "שתיתי מין אומץ וקבענו שיחה. שאלתי אותו איך הוא רואה את היחסים שלנו. הוא כבר הבין שאני מתלבטת, כי אמרתי לו את זה בכמה מקרים קודמים. אמרתי לו את מה שאני מרגישה". רעות נעצרה ונשמה נשימה עמוקה. שתקתי.
"לא היה קל" היא הוסיפה. "אבל זאת האמת שלי, אני לא חושבת שאני רוצה לעבור לגור איתו. לא רציתי לפגוע, אבל אי אפשר לברוח מזה יותר".
למרות העבודה הפנימית וההחלטה הברורה להיפרד, רעות נראתה חוששת מהצעד הבא.
"איך הרגשת לומר לו את מה שאת באמת מרגישה?" שאלתי
"היה קשה, אבל הייתה גם הקלה. אני סוחבת את זה כבר כמה חודשים, מרגישה אשמה על מה שאני מרגישה, כאילו אין משהו ספציפי שלא בסדר, הוא אחלה בחור"
"הוא פשוט לא הבחור שלך" אמרתי בשקט. "זה מה שאמרת לי בפגישות שלנו. וזה קשה להיפרד מבחור אחלה, אבל את עושה לו טובה". רעות הסתכלה עליי בשאלה. "אם את יודעת שהוא לא האיש עבורך, אז גם את לא האישה שהוא צריך", הוספתי. הכיוון הזה חיזק אותה.

"הדבר שהיה לי הכי חשוב בפרידה הזו הוא להתחבר לעצמי", היא הוסיפה.

"אז מה הכי חשוב לך בזוגיות הבאה?" שאלתי, ודיברנו על ערכים, על תכונות אופי, על כל הטוב שהיא מביאה לתוך קשר ועל הרצון שלה לפגוש מישהו שתרגיש אתו חופשיה הרבה יותר.
נזכרתי באמירה הכל כך חזקה של אנדרה ז'יד: "אדם אינו מגלה יבשות חדשות לפני שהוא מסכים לנתק קשר עין עם החוף שעזב לפרק זמן ארוך" ושיתפתי אותה.
רעות התרגשה. "יצאתי לדרך חדשה" אמרה בעיניים נוצצות. "לא יודעת מה יהיה, אבל .." היא נעצרה והסתכלה עליי בהיסוס,
"מה יהיה?" החזרתי לה את השאלה, מתעקשת לא לענות במקומה. "יהיה טוב. אני אעשה שיהיה טוב" היא אמרה בחיוך מנצח.
שמחתי והוספתי: "העולם פתוח בפנייך, תשמחי לקראתו, עוד צפוי לך הרבה טוב".

כדי שיצמח משהו חדש - חייבים לשחרר את הישן.

26/05/2025

מה עולה בכם כשאתם חושבים על פרידה?

1. פחד, לחץ, לא בא לי
2. באסה, עצב,
3. שיברון לב. קושי.
4. כשלון, אשמה
5. דף חדש
6. אופק חדש
7. הזדמנות לצמיחה אחרת

האם יש פרידות שעשו לכם טוב? מאנשים מסוימים, ממקום עבודה, מהתנהגות... ספרו משהו שעולה

22/05/2025

פרידות הן ענין סבוך - פרק ב': (המשך סיפור טיפול)
(פרק א' נמצא בפוסט הקודם)
רעות הגיעה לפגישה הבאה עוד יותר מבולבלת. היא נראתה לי גם קצת חיוורת לכן שמחתי כשסיפרה: "לא היה לי התקף חרדה השבוע", אמרה בהקלה "אבל המחשבות שלי בלופים, בלגאן נוראי".
"מוצפת? מבולבלת? מה את מרגישה?" ביקשתי פירוט.
רעות רק הנהנה, בלי לפרט.
"בלבול הוא הצעד ההכרחי לפני שינוי", אמרתי באופטימיות, "כשאין צורך בשינוי לא נרגיש בלבול. אבל כשמשהו צריך לזוז בחיינו, מתחילה תנועה במחשבות ואנחנו חווים בלבול". רעות הסתכלה עליי במבט מתוסכל. "בלבול הוא לא תחושה נעימה, את צודקת", הוספתי, "אנחנו לא אוהבים להיות בבלבול, אבל הוא ממש הכרחי כדי שנסדר את החלקים הפנימיים שלנו אחרת, טוב יותר".
"מלחיץ" הייתה התגובה היחידה של רעות ל"נאום המוטיבציה שלי", למרות שניכר על פניה שהיא מבינה ואף מסכימה איתי.
"מה עובר לך בראש?" שאלתי, מזמינה את הסכימות הפנימיות שלה לצאת אל פני השטח.
"שאני אשאר לבד כל החיים", קולה הפך רועד, "שאני לא טובה בדייטים, שסוף סוף יש לי זוגיות טובה אז אני הורסת אותה..." הקולות המדכאים המשיכו להגיע. הקשבנו להם, פירקנו את הסכימות אחת אחת, בדקנו באיזו תקופה בחיים כל סכימה נוצרה, והאם היא רלוונטית גם כיום או שאפשר לעשות לה "עדכון תוכנה". רעות שיתפה פעולה ואני הרגשתי איך הפאזל הפנימי בנפש שלה מתארגן מחדש. גם הישיבה שלה הפכה זקופה יותר ונוספה טיפת צבע ללחייה.
"קצת שכחת מי את לא?" סיכמתי בעידוד.
היא הרימה ראשה, "לגמרי צודקת" חייכה.
"אז ממליצה שתבדקי עם בן הזוג שלך גם מה הוא מרגיש, חושב, רוצה. תראי מה זה גורם לך להרגיש, לחשוב, לרצות. תני לעצמך זמן לבחון את הדברים בלי פחד. להסתכל לאמת בפנים. רק משם תוכלי לבחור מה שהלב והנשמה שלך באמת רוצים".
"לזה קוראים לצאת מהלופ" אמרה רעות ונשמה נשימה עמוקה, בפעם הראשונה בפגישה. ואני הרגשתי איך הפגישה שלנו הפיחה בה רוח חדשה. נפרדנו.
ואני נותרתי עם השאלות, משתדלת לשמור אותן פתוחות: האם היחסים האלה טובים לה או לא", האם יש בהם יותר מכייף", האם הזוגיות הזו תהיה לה מקום לצמוח בה עם כל כשרונותיה? כי לא סיפרתי אבל רעות חכמה בטירוף, יצירתית, משקיענית ועוד תגיע רחוק.
סימני השאלה ליוו אותי עד הפגישה הבאה.

19/05/2025

פרידות הן ענין סבוך - פרק א': (סיפור טיפול)
כשרעות הגיעה אלי היא התלוננה על התקפי חרדה "שהתקיפו אותה" (כמו שהיא תיארה) אחת לכמה זמן.
"ממה את חוששת?" שאלתי.
"לא יודעת", ענתה. "בחיי שאני לא יודעת".
"מבין שתינו", אמרתי בחיוך, "את זו שיודעת" 😊
"לפחות הלא מודע שלך יודע והיחידי שמקשיב לו הוא הגוף. הוא גם מראה לך שהוא בחרדה. מה דעתך שנקשיב לו בכל זאת? ללא מודע החכם הזה?"
"את מוזמנת", היא ענתה בחיוך. ואז החיוך נמוג והיא המשיכה ואמרה: "אני לא מצליחה להבין."
שתקתי קצת. לאפשר לה מרחב שתוכל לחפש בתוכה.
לבסוף שאלתי: "מה עוד קורה בחיים שלך עכשיו?"
"עוד מעט מתחילה עבודה חדשה..." הרמתי גבה בשאלה והיא הבינה וענתה: "קצת חוששת אבל אני יודעת שאני יכולה.. זה לא זה.. הם עפו עליי ואני טובה במה שאני עושה.. בעצם יש לי גם התלבטויות לגבי הזוגיות שלי , אבל כל כך נעים לי, אז אני לא מבינה איך זה קשור."
עלתה לי תמונה של בד שמנסה לבצבץ אל פני השטח דרך הסדקים אך רעות מסתכלת לכיוון השני כדי לא לראות.
"ספרי קצת על הזוגיות שלך", הזמנתי.
"הוא חמוד ממש, אנחנו נפגשים בעיקר בסופי שבוע, אדיב וכייפי, קליל כזה. קצת שונה מהאנשים שאני רגילה אליהם אבל זה דווקא טוב ואנחנו מדברים על לעבור לגור ביחד".
ראיתי את הכיווץ בגוף אצלה מתרחש ממש מולי ושמעתי אותו בקול שלה. הנשימה הפכה רדודה יותר, המבט הוסט הצידה, הידיים הפכו מתוחות וחיוך נבוך עלה על פניה.
"ואיך את מרגישה עם השלב החשוב הזה? את יכולה לראות את עצמך בונה אתו בית?"
"אני לא חושבת על חתונה כרגע", היא ענתה בהסתייגות.
"אני מבינה", הנהנתי, "אבל כשאת עוברת לגור עם מישהו את קושרת את היום יום שלך איתו ומהדקת את היחסים. יש לקשר הזה פוטנציאל להפוך למחייב יותר מבחינתך"? שאלתי.
"אני לא רואה עתיד לשנינו", רעות ענתה בלחש והמצוקה ניכרה על פניה. "אני לא יודעת מה חסר אבל אני יודעת שמשהו חסר. אוף זה כל כך מבלבל. כל המחשבות שלי בבלגאן".
"ומה את מרגישה, יש קשר בין המחשבות שלך לגבי העתיד להתקפי החרדה שלך"?
"יכול להיות שכן", רעות ענתה בעצב.
"זה לא מיידי, אבל יום יומיים אחר כך מתחילה לעלות לי המועקה.. את צודקת"
"אז בואי נבדוק ביחד מה יש בזוגיות שלך ומה אין בה, ומה את צריכה. אולי זמן, אולי בהירות, אבל תבטיחי לעצמך שלא תעשי שום צעד שלא תרגישי אתו בטוחה יחסית".
"אז לא לסגור את החוזה?" רעות תלתה בי עיניים שואלות.
"יש כבר חוזה?" הופתעתי, "את רוצה לסגור את החוזה לדירה המשותפת?"
"כנראה שלא", ענתה.
ראיתי בתמונה הדמיונית אצלי איך הבד ריחף החוצה ורעות מסתכלת עליו.
"אז למה שתעשי משהו שאת לא רוצה?"
רעות השפילה מבט ודמעות הופיעו בעיניה, "כי אני מפחדת להישאר לבד".
"פחד הוא ממש יועץ גרוע לקביעת עתיד", עניתי בעדינות. "בואי נבדוק ביחד מה את באמת רוצה".
נפרדנו כשההקלה נסוכה על פניה של רעות ואני נשארתי עם כל השאלות:
האם יש לרעות קושי במחויבות מול זוגיות טובה? או שהזוגיות באמת לא מספיק טובה ויש בעיה בקשר? האם יפחתו/ייעלמו התקפי החרדה? והאם רעות תעיז להסתכל לאמת בפנים?

15/05/2025

יש לי וידוי - אני אוהבת אש. גם אתם? לא צריכה מדורה גדולה. רק לבהות בה - ואני נרגעת. הנה המלצה לביצוע פשוט - שיעשה לכם הרבה טוב:

דווקא מול האש אפשר להירגע. להתרכז בלהבות, לא גדולות מדי ולא קטנות מדי, לתת לחום ולשקט להתפשט בתוכנו, יעשה לנו טוב. לתת מקום לחגים ולחיים קצת

29/04/2025

השנה יותר מתמיד - יש מקום גם לסיפורי הגבורה של הלוחמות:

חברים וחברות יקרות 🌸
לקראת יום הזיכרון, נשמח שתסייעו בהפצת אתר "גיבורות ישראל" – אתר שהוקם על ידי פורום דבורה ומאגד את סיפוריהן של 55 נשים לוחמות שנפלו מאז 7.10, לצד תכנים היסטוריים וחינוכיים.

נשמח מאוד אם תוכלו להעביר את הקישור לאנשי חינוך, רכזות תרבות, מדריכי תנועות נוער וכל גורם רלוונטי –
כדי שיוכלו להשתמש בחומרים להכנת מערכי שיעור ופעילויות זיכרון.

📎 https://www.forumdvorah.org.il/news/womenwarriors
תודה על כל שיתוף 🙏

מאז 7 באוקטובר 2023 נפלו 55 נשים לוחמות – מכוחות הביטחון, חיילות, שוטרות ומפקדות – שנשאו בגאווה את משימת ההגנה על המדינה כשרבות מהן נפלו בקרב, חלקן תוך הצלת חיים.

28/04/2025

עומס של חגים וימי זיכרון - איך זה משפיע על הטיפול?
לא רק שמצב הרוח משתנה, גם אצלנו וגם אצל מטופלים
לא רק שצפים נושאים של אבל ואובדן ועצב ודיכאון (שצריך לעבד)
אלא - אחד הדברים הבולטים הוא - שהרצף נפגע!
ומה קורה לטיפול כשהוא לא ברצף? מופיעות התנגדויות, מתרחקים מהמטרות והמוטיבציה נופלת. רוצים לשמוע עוד? כנסו להדרכה שכתבתי אצלי באתר למטפלים - מוזמנים:
https://www.limor-sof.co.il/post/maintainingtreatmentprocesses