18/04/2019
התחדשות דיאלוגית בליל הסדר
"אמא למה נפרדים בלילה?" "אבא למה אני לא הולך איתך לעבודה?..."
כול הורה מכיר את השאלות האין סופיות של ילדיו. הילדים שלנו מלאים בסקרנות, התפעלות
והתלהבות כשהם נפגשים לראשונה עם תופעות רבות בעולם. לנו כהורים לא תמיד קל להתמודד
עם שטף השאלות. פעמים שאנחנו יגעים ועייפים מתלאות היום, ולחוצים מהמטלות הלא נגמרות
העומדות לפתחינו. לא תמיד יש לנו את הסבלנות והפנאי להקשיב לשאלות שילדנו שואלים. פעמים
אנו פותרים אותם בתשובה מהירה, או דוחים את השאלה למועד לא ידוע )"אחר כך, בסדר"(.
לילדים יש את הכישרון לשאול שאלות שלעיתים מעוררת בנו אי נחות )למה לאבא מותר לצעוק ולי
לא? למה יש עניים?...( ואנחנו נשארים ללא תשובה, ואולי בתחושה של חוסר קומפטנטיות מול
ילדינו )ומול מטופלנו(.
באמת ישנם גישות דתיות שגורסות שלא כדאי לעורר את השאלה והתמיה. יש שדוגלים בּדֹוגְמָ ה
)dogma ,)שאדם הדתי צריך לקבל עליו אמונות מסוימות בצורה עיוורת ללא עוררין. מאידך גיסא,
ישנם גישות דתיות שסוברות שלא כדאי לעורר שאלות, הרי אדם ששואל סופו להתאכזב ולבוא
לידי כאב לב. לא ניתן לענות על כל השאלות ובהכרח השואל לא יכול לבוא על סיפוקו, לכן עדיף
להשקיט את הרצון הפנימי. אותן גישות יסבירו שלא כדאי לנסות לשנות את המציאות, אלא לקבל
את המציאות "כפי שהיא" כסטטית, לא מתפתחת ולא מתחדשת.
לא כן היא דרך היהדות, אלא כפי שאמר פעם הסופר אלי ויזל, "המהות של היהודי זה לשאול
שאלות". הזוהר הקדוש דרש את השם "א-להים" בתור שאלה על המציאות, "מי אלה". התורה
מבקשת מהאדם לא להפוך שום דבר ל"אלה" )בבחינת "אלה אלוהך ישראל" כפי שקרה בחטא
העגל( לקבל את הדבר כבנאלי, כשיגרה. עבודת ה' לפי התורה היא דרישה חסרת תקדים
להתפעלות, חקירה, חיפוש ושאלה, כדברי הנביא "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" )ישעיהו,
מ'(.
פרופ' רוטנברג, מלמד אותנו שהפוטנציאל להתפתחות ולהתחדשות נמצאת דווקא בשאלות או
ב"חוצפה" של הילדים שלנו. כניסה לתהליך ושיחה דיאולוגית עם ההורה והאמולציה הדדית" )קיום
בסוד הצמצום, עמ' 115-114 )מאפשרת דרך קריאת תיגר של הבן/בת, להשפיע על אביו, ולאדם
להשפיע על הקב"ה, "חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני" )סנההדרין קה, ע"א(.
בליל הסדר, המקום שניתן לילדים לשאול שאלות וקושיות היא מצוות היום )לצד אכילת מצה וקרבן
הפסח ברובד הדאורייתא(: " והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת". התורה וחז"ל הדגישו
שסיפור יציאת מצרים מסופר על ידי שאילת שאלות, "ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות
הפסח שואלין זה לזה". אי אפשר להסתפק רק בקריאה מונוטונית של ההגדה, אלא יש חובה
לעורר דיון, לעורר את הלב לשאול ולדרוש.
בואו הורים וילדים ניסוב לשולחן הסדר יחדיו. בתקווה שהניצוץ בעיניים של ילדינו יהווה השראה
עבורנו לאורך כל השנה כולה, ונתברך כולנו בהתחדשות ורעננות במשפחה ומחוצה לה.
חג כשר ושמח
