17/06/2020
פטירתו של אבו עבוד
אבו עבוד היה פחמי זקן, בדואי בן לשבט ערב אל חגי'ראת ששוכן בגליל המערבי. בן שבעים של אז זה כמו בן שמונים או תשעים של היום, אבל הוא היה בריא וחסון, הוא אהב את העבודה והמשיך לעבוד, נכון שכבר לא כמו פעם כי בכל זאת – בדואי זקן שמכבד את עצמו צריך שאחרים יעשו את רוב העבודה. הוא אהב לרכב על הסוסה, לבקר חברים שבמאהלים סמוכים ולארח אצלו, לקטוף תאנים בעונה ולתת עצות לצעירים, בין אם רצו בכך ובין אם לאו.
אותם צעירים התחילו לדאוג לו, לאבי המשפחה: 'בגילך אתה צריך כבר לראות רופא, לא כזה שנותן חליטות מצמחים משונים או מומחה לעשות כוויות. רופא מודרני מבית חולים צריך לראות, כדי שייבדוק אותך ויגיד מה מצבך ואולי אתה צריך תרופות מאלה המודרניות, שתאריך לנו חיים אם ירצה השם'. שנים סרב אבו עבוד, אבל בסוף נתן את הסכמתו, חצי בבדיחות הדעת, חצי בסקרנות והבנים הביאו למאהל רופא.
הרופא הגיע לאוהל, בדק את אבו עבוד בכל הבדיקות המקובלות, בעוד אבו עבוד מתבונן משועשע ומתמסר לחוויה החדשה עבורו. בדיקות דם נלקחו ממנו עוד שבוע קודם ועכשיו הגיע הרגע של הרופא לומר את דברו בעוד כל בניו של אבו עבוד מקשיבים גם הם.
'תראה, נכבדי. באופן כללי אתה בריא, באמת. בדיקות הדם שלך הם כמו של בחור צעיר וכל מה שבדקתי כאן נראה טוב. אבל בכל זאת, אתה הרי כבר לא גבר צעיר ויש כמה דברים שהייתי מבקש שתעשה, אפילו רק בשביל הזהירות וכדי שתאריך ימים לעוד שנים ארוכות וייחסכו ממך צער וסבל של מחלות.'
'אני שומע ונשמע', אמר אבו-עבוד.
'אז כך, ראיתי שאתה מעשן'.
'ברור, ראית בדואי שלא מעשן? אבל זה לא הסיגריות המודרניות של הצעירים האלה'. אבו עבוד היה מגדל את הטבק שלו בעצמו, קוטף, מייבש, כותש ומגלגל לעצמו סיגריות, לא מעט.
'אז עלי לבקש אותך לחדול מזה. כל המחקרים מראים שעישון מזיק לבריאות וחס וחלילה שיהיה לך מזה סרטן בריאות....'
אבו עבוד חשב לרגע וענה: 'אתה יודע מה, בשביל הבריאות אני מוכן להקריב וגם בשביל השקט הנפשי של הבנים שלי, אז אני מתחייב עכשיו שאני יותר לא מעשן.' הוציא את שקית הטבק מכיסו והפקיד אותה אצל בכור בניו.
הרופא, שחשב שלפניו יש מקרה קשה, נשם לרווחה והמשיך את דבריו:
יש עוד משהו שרציתי לשאול ליתר ביטחון. כי לא טוב בשבילך שתיה חריפה, אבל אתה הרי מוסלמי אז אתה בטח בין כה לא שותה, נכון'?
הבדואים של אז היו הרבה יותר חילוניים מהבדואים של היום ואבו עבוד לא היה יוצא דופן:
'בטח שותה, שותה בירה לפעמים ופה ושם ארק אם יש הזדמנות, אני מוסלמי, אבל, אתה יודע, לא דתי'.
'שמע, אבו עבוד, שתיה חריפה זה לא טוב כל כך ללב, והלב שלך כבר לא צעיר. אולי אתה יכול לוותר על זה'?
אבו עבוד חשב לרגע וחשב עוד רגע וענה בהדרת חשיבות: 'אתה איש מכובד, אבל יש לך בקשות קשות, אבל אתה יודע מה? זאת הזדמנות בשבילי בזקנתי להתקרב קצת לאללה ולכבד את הדת. אני לוקח את זה על עצמי ואולי אתחיל אפילו ללכת למסגד בימי ששי. יש עוד משהו, או שאולי מספיק לנו ליום אחד'?
'עוד דבר אחד, גם רק כדי שאהיה רגוע. אתה כבר בדואי זקן, אתה בטח כבר לא עושה, איך להגיד, מעשה גבר באשה'?
'יא, דוקטור, רק לפני שנה לקחתי לעצמי אשה צעירה. עוד יש לי כוח כמו של כל אחד פה'.
'כי תראה, זה לא כל כך טוב ללחץ הדם, כל ההתרגשות והמאמץ ואני חושש לך. בנים הרי כבר יש לך, אז מה אתה אומר'?
אבו עבוד חשב לרגע וחשב עוד רגע ולקח אפילו רגע נוסף ואז בתנועה מחושבת הושיט את ידו לכיס הפנימי של העבאיה ושלף משם את תעודת הזהות שלו.
'קח יא דוקטור, אני לא צריך את זה יותר. תמלא בשבילי תעודת פטירה וזהו, תרשום אותי שאני כבר מת'.
אבו עבוד חי עוד שנים ארוכות. אומרים שהיה בן יותר מתשעים במותו, אבל מי יודע באמת. באותן שנים הוא המשיך בשלו – עבד כמה שעבד, רכב על הסוסה, ביקר וארח וגם עישן סיגריות מהטבק שהוא גידל, שתה בירה לפעמים וגם ארק כשהיתה הזדמנות, אכל מה שאהב ולא התקרב למסגד. בנוגע לסוגיה של "מעשה גבר באשה" יש הוכחות כי לילד שנולד, שהוא כיום כבר גבר, יש בדיוק את החיוך הממזרי של אבו עבוד.
יום אחד הוא מת בשנתו, או כמו שאומרים בערבית – "סאבח מיית" שזה – "השכים בבוקר מת", אללה ירחמו. אבל מי יודע, אולי אם היה נשמע לרופא באותו יום, היה "משכים בבוקר מת" כעבור כמה שנים נוספות.
מוזמנים לבקר את הדף שלי "חביתה של עשירים" ובו עוד סיפורים וסרטונים על אוכל ובריאות
