09/06/2025
בדיוק עכשיו, כשאין תחרות באופק, אני הכי אוהב לעבוד עם רצים.
לא כי הם רצים פחות – אלא כי הם סוף סוף מוכנים לשים את האגו בצד, להקשיב לגוף, ולבנות את עצמם באמת.
הרבה פעמים אני פוגש רצים שנמצאים כל השנה ב"לחץ של עונה" – קצב מכתיב קצב, מרחק רודף מרחק. ואז מגיעה הפגרה, והם קצת מתפזרים… אבל בעיניי, זו בדיוק ההזדמנות.
אם הייתי צריך לתת המלצה אחת בתקופה הזו, היא פשוטה: בנו את עצמכם מחדש.
לא ברמה הדרמטית – אלא כמו שמחדדים כלי: מוסיפים יציבות, מתקנים חוסר סימטריה, מחזקים את מה שהוזנח.
תמיד יש את הברך ה"מרגישה קצת", הקרסול שפחות זז, הגב שתופס אחרי ריצות ארוכות. עכשיו הזמן להקשיב להם. להכניס תרגולי כוח, ולא רק "בשביל שלא ניפצע", אלא כדי להרוויח צעד בטוח יותר, תנועה אפקטיבית יותר, וקצב שיגיע פחות בכוח ויותר ביעילות.
וגם מבחינת הריצה עצמה – אני ממליץ להאט.
לא כל ריצה צריכה להיות "ריצת עבודה".
זה הזמן לחקור קצבים, לשלב ריצות טכניות, לשחק עם פרופיל עומסים. אני רואה רווח עצום אצל רצים שבונים עכשיו בסיס יציב של 6–8 שבועות – הם חוזרים לעונת התחרויות חדים יותר, מהירים יותר, ובעיקר… נהנים יותר.
אז אם יש לכם קצת פחות לחץ של מדידה, תוצאה, או יעד – זה לא אומר שאתם צריכים לשחרר לגמרי.
זה הזמן להשקיע בעצמכם: לא בתוצאה הקרובה, אלא ברץ שתהיו בעוד חצי שנה.
