07/11/2020
שלשום נתקלתי בפוסט פרטי בו אם טרייה התעניינה בהתפתחות שפה תינוקה. הגבתי לה בצורה מסודרת והתגובה עוררה עניין רב. אימי שלי היתה במשך שנים מורה ומחנכת, ולימדה אותי שעל כל אחד ששואל יש לפחות חמישה שלא העזו לשאול. אז אם אתם ביישנים או סתם רוצים לדעת, מובאות כאן השאלות של האם, וגם תשובותיי.
מוזמנים לשאול תמיד והכל, בתגובות או בפרטי.
האם כתבה:
"איך תינוק מבין בכלל את הקונספט המורכב של שפה?... אתה תינוק ואתה רואה דברים וחש תחושות, סבבה הגיוני. אבל אז אני באה ומצביעה לך על כלב ואומרת "כלב". אז קודם כל, איך אתה בכלל מבין שהצליל "כלב" שיוצא מהפה שלי אמור לסמן משהו אחר בעולם? וגם אם הבנת, למה שלא תחשוב ש"כלב" זה בכלל השם של האצבע שלי, שאיתה אני מצביעה? ועד שכבר התחלת לקלוט ש"כלב" אכן מסמן את החיה כלב, אני פתאום מצביעה על ציור של כלב בספר ואומרת "כלב"! ציור! כמה צבעים מרוחים על הנייר! ואם זה לא מספיק מבלבל, לפעמים אני אומרת "כלב" ואין שם בכלל כלב כי אני מדברת על הכלב שראינו קודם!!!! אז עכשיו הצליל "כלב" מסמן גם זיכרון?!?! מה נהיה?! ואת כל הטירוף המשוגע הזה אמור להבין תינוק שאוכל נייר???? אני לא מצליחה להבין איך זה קורה הדבר"
תשובתי:
1. שפה זה פלא, ותינוק שלומד אותה זה פלא מטורף. וזה ממש לא מובן מאליו (ראו נקודות 6+7).
2. יש המון תיאוריות לדרך בה תינוק לומד להיות אדם מדבר. בשיטוח גס, כולן מדברות על תהליך אחיד: חשיפה>הטמעה>שימוש.
3. כלומר, תינוק נולד עם היכולת להיחשף לשפה. זה שילוב בין המוח הקולט לבין מערכת החושים החוקרת את העולם - בראש ובראשונה האוזן השומעת את השפה והעין שרואה את ההקשר. כשהתינוק מכניס את הספר לפה, הוא חוקר אותו בעוד אופן. ייקח לו זמן להבין שזה חקר די מוגבל ומשעמם, ועדיף להשתמש בספר באופן אחר. אבל אני לא פסיכולוגית ולא מעמיקה בשלב "החקר האוראלי". לכן ממשיכה הלאה.
4. כשילד עם התפתחות תקינה מגיע לעולם, ההנחה היא שהוא יכול לקלוט כל שפה בסביבה שלו. חוקרים הראו שסביב גיל 9 ח' הילד כבר מבחין בכל הצלילים מהשפה שלו, ומכאן פחות מתעניין בצלילי שפה אחרים. כלומר לאורך חודשי חייו הראשונים הוא מבין מה הסביבה שלו משדרת ומתאים את המוח שלו לזה. ילד שחשוף לשתי שפות ידע להתמודד עם יותר צלילים. בהתפתחות תקינה גם נצפה שהחשיפה תתבטא בהטמעה מסויימת, והשימוש הראשוני יהיה המלמול. בהתחלה מלמול אקראי ובהמשך מלמול שמוביל למילים ראשונות.
5. ילד שנולד בלי שמיעה נניח, יתחיל למלמל כי יצאו לו צלילים באוטומט. אבל לרוב, אם אין מודעות ללקות השמיעה, יתחילו שתי בעיות - הוא לא ישמע את עצמו ממלמל וזה יפסיק להיות אטרקציה בשבילו, והוא לא ישמע את הסביבה מתלהבת ומחזירה לו מלמולים-מילים-התלהבות וככה זה בכלל לא יהיה אטרקציה בשבילו.
6. ילד עם פגיעה בכל חוש אחר יהיה מוגבל יותר בחשיפה לעולם, וככה גם לו יווצר פער בחשיפה לשפה. כך למשל פגיעה מוטורית תגרום לפחות חפצים סביבו להיות זמינים, אז ההורים שלו פחות ישתמשו במילים האלו וככה היכולת שלו לקלוט שפה תיפגע משמעותית.
7. ומכאן לעניין ה"לסמן כלב". בתוך הקשר שנוצר בין ההורה לילד, על הילד להבין לבד מה היא השפה. ההורים מקלים עליו בשיטה-אינטואיטיבית שנקראה בעבר שפת "אמהית" (Motherese) וכיום מכונה "דיבור מכוון ילד" (Child Directed Speech), על פיה ההורה מדבר לאט יותר, בהנגנה נעימה יותר לאוזן הילוד ובצורה חזרתית יחסית. עוד שיטה אינטואיטיבית היא ההצבעה. על הילד להיות עם התפתחות שכלית מספקת כדי להבין לאט לאט את המילה הבודדת בתוך רצף המילים, ושההצבעה מתייחסת לאובייקט עליו מצביעים ולא שוב ושוב לאצבע. מתי זה לא קורה? למשל באוטיזם, כשהילד מתקשה לעקוב אחרי האצבע ומה שהיא מסמנת, כי כל העניין באחר היא שונה. מכאן שתינוק עם התפתחות תקינה יעקוב מהר אחרי האצבע וירצה לדעת על מה היא מצביעה. כמו שירצה לעקוב אחרי מיקוד המבט של ההורה, למשל כשנכנס מישהו לבית. גם הצבעה וגם מעקב אחר מיקוד מבט הם מאפיינים חשובים בהתפתחות התקשורת, שמובילה לשפה, שמובילה לדיבור.
8. שפה מייצגת חשיבה. כשאמא מדברת ונותנת שמות לחפצים/ציורים/מצבים – היא בונה את מסלולי החשיבה לילד. בפעם הבאה שהאם והילד יתקלו בכלב, יכול להיות שהוא יזכר בציור ההוא מהספר, או הכלב ברחוב, או כל הקשר אישי – ויתווסף לו עוד הקשר למסלול החשיבתי שמוביל לכלב. אחרי שכבר יהיו לו מספיק מאפיינים על המונח כלב (4 רגליים, זנב, לשון, מסריח, נוהם, מה שבא) הוא יוכל להתחיל להבחין בין כלבים. אולי יעשה הכלת יתר ויראה בכל החיות כלבים, ואולי יעשה הכלת חסר ויתייחס לכל הכלבים בתור הכלב הבודד ההוא מהספר. עם ההתקדמות שלו הוא ילמד על הבדלים ותכונות משותפות ויצליח להבחין ולשיים טוב יותר.
9. בגלל שהשפה היא אקראית, המילה "כלב" היא באמת חסרת הקשר. אבל עם מספיקה חשיפה הוא ילמד, ואז יטמיע ואז גם ישתמש. בקיצור, איך הוא ידע? צריך לחפור לו. תוך שנתיים אולי הוא כבר יחפור מדי בעצמו, אבל אלו כבר צרות לפוסט אחר.
בתמונה - אורן (יבדל"א) בן 9 חודשים, והכלבה לוסי (ז"ל) בשעת סיפור.
