What are the opening hours?

Monday 08:00 - 20:00 Tuesday 08:00 - 20:00 Wednesday 08:00 - 20:00 Thursday 08:00 - 20:00 Sunday 08:00 - 20:00

מכון אבישי, שדרות הרכס 13, Modi`in (2025)

04/12/2025

היום ה-3 בדצמבר חל יום המודעות הבינלאומי לשיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, המוקדש ברחבי העולם להעלאת המודעות לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ולשילובם המלא בחברה.

אנחנו בחברים בנגב גאים לציין את היום הזה בפרסום של אירוע חשוב שכל מטרתו להעלות את המודעות לאוטיזם בחברה הישראלית - פסטיבל סרטים ברצף החמישי במספר בו יוקרן לראשונה בישראל הסרט "המתיני בבקשה" בכיכובה של דקוטה פנינג המגלמת אישה צעירה עם אוטיזם. בין ההפתעות שהכנו לכם - שיח עם יוצרת הקולנוע החרדית הניה ברודבקר, מיד לאחר הקרנת סרטה המרתק ועטור הפרסים "שלושתנו" המביא את סיפורה האישי כאמא לילד עם אוטיזם בחברה החרדית הסגורה.

השנה, פסטיבל סרטים ברצף שתמיד התקיים בשותפות ארוכת שנים עם המרכז הלאומי ע"ש עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו-התפתחות ייערך לראשונה בסינמה סיטי באר-שבע בזכות הצטרפותם של מרכז בשביל הכוכב, חברת PayPlus, חברת טיפולי, חברת שלו, מרכז בשביל הכוכב, מכון אבישי כץ, מרכז הודיה דניאלי, פיצה אדוארדו, מרכז ניג'י דוג'ו, מסעדת ריבר ב"ש, בר ומסעדה פטריקס ב"ש, מסעדת לוצ'יאנה ב"ש, בית-קפה נוטלה ב"ש, חנות הצעצועים הכריש המעופף בבאר-שבע וקליניקת אקורד לייעוץ והדרכה, שפתחו את הלב ואת הכיס כדי שהמיזם המרגש הזה יתקיים. תודה לכם מקרב לב, בשם קהילת עמותת חברים בנגב ובשם למעלה מ-70 אלף (!!!) אנשים עם אוטיזם שחיים היום בישראל, מתוכם כ-55,000 ילדים עד גיל 17 עם אוטיזם.

מספר המקומות מוגבל.
ל-250 הנרשמים הראשונים מחכה הטבה מפנקת - פופקורן ושתייה עלינו!

לתכנית המלאה: https://www.friendsofthenegev.org.il/sratimbaretzef5
להרשמה: https://www.friendsofthenegev.org.il/autism-lectures-register

נו? עדיין לא נרשמתם?!

המרכז הלאומי ע"ש עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו-התפתחות
Cinema City - סינמה סיטי
מכון אבישי
בשביל הכוכב - מרכז לטיפול באוטיזם
טיפולי
ניג'י דוג'ו Niji Dojo - קראטה. דרך. קהילה - SKIF ישראל
הכריש המעופף

20/11/2025

מנתחת התנהגות, מוזמנת לפגוש את האתגר הבא שלך בסביבה בטוחה, מקצועית ומחבקת.
https://forms.gle/VE5Mm7VQ7FfEuHrC7

20/06/2025

ימים טרופים אלו קשים לכולם, הם קשים שבעתיים להורים לילדים עם צרכים מיוחדים. התמודדות עם חוסר הוודאות, יציאה מהשגרה, שהות משותפת ארוכה, רגרסיה, דילמות הוריות על סטרואידים. גם ההורים עייפים, מוטרדים. בואו לשעה שהיא בשבילכם. מגיע לכם
השאירו פרטים ותקבלו קישור לזום- https://forms.gle/myy8co35VySSgCyx7

07/06/2025

טיפ על הרצף..
לא!!
יש ילדים שרגישים מאוד למילה 'לא', כאשר הם מבקשים דבר מה ושומעים מאיתנו 'לא' הם יכולים להגיב כמעט באופן אוטומטי בתסכול וכעס עצומים.
אז מה אתה מציע? לא להגיד להם לא? שכל מה שהם יבקשו הם יקבלו?
ברור שלא, אז מה כן? ננסה לדבר איתם בשפת ה'כן'.
מה כן אפשר.
ילד שרוצה עוגייה, אבל תכף אוכלים ואנחנו לא רוצים שהוא יאכל את העוגייה..נוכל להגיד לו:
אתה תוכל לאכול את העוגייה מיד אחרי האוכל, בוא נשים אותה בצד ונשמור אותה לאחר הארוחה או אתה רוצה עוגייה, אתה בטח רעב, בוא נקדים את הארוחה- תעזור לי ונוכל להכין צ'יק צ'ק חביתה טעימה.
או..הבנתם את הקטע, נכון?

מצורפת תמונה שהכינה אחת המנחות במכון לעזור לנו להבין ולהשתמש בשפת ה'כן'
בהצלחה!!

אבישי

21/03/2025

טיפ על הרצף..
והפעם.. מעברים.
אתמול ביקרתי במסגרת חינוכית, במסגרת משתתפת נערה אוטיסטית צעירה, שאינה ורבאלית וזקוקה לתמיכות רבות, המתקשה במעברים לדברי הצוות. באופן ספציפי הקושי המרכזי הוא בסיום היום עם המעבר להסעה.
גם בבוקר, היא מתקשה לצאת מהבית אל עבר ההסעה.
קושי במעברים הינו תופעה שכיחה אצל אוטיסטים. יכולים להיות לו מספר סיבות המשתנות בין ילד לילד. עזיבת המקום הבטוח הנוכחי לעבר מצב "חדש" ופחות מוכר יכול להכניס למתח ולערער את הביטחון ובכך לייצר התנגדות להיפרד מהפעילות הקיימת או מהמקום הקיים, כמו כן, מעברים לעיתים דורשים התמודדות עם גירויים תחושתיים משתנים- מעבר ממקום סגור למקום פתוח, מקום שקט למקום רועש וכיוב' יכולים לעורר קושי אצל הילדים המתמודדים עם קשיים בויסות החושי.
אז הכלים ששילת (מנחה מהמכון) ואני חשבנו עליהם על מנת לעזור לנערה, היו:
א. הכנה מראש- תמיד חשובה, ויכולה לסייע. כתבתי בעבר על הכלי של תמיכה ויזואלית ושימוש בסדר יום. גם כאן, הכלי הזה יכול לסייע בהתארגנות ולהפחית את החרדה ואת חוסר הוודאות.
ב. פעילות סיום- מדובר בנערה מתוקה שמאוד אוהבת לסדר דברים ולשים אותם במקום, נמליץ לצוות להיעזר ביכולות שלה ולתת לה תפקיד של סגירת המקום ובכך לסייע לה בפרידה וביצירת שגרה קבועה שמסמנת את סיום היום- כיבוי אורות, הרמת כיסאות, ריקון פחים, נעילת דלתות וכיוב', יכולים לתרום לקידום המיומנויות ובנוסף, לסייע לה בסיום ובפרידה בצורה מוחשית.
ג. פעילות מעברית-מוטיבציונית- הצוות סיפר שבמקרים מסוימים , באישור ההורים, נהג ההסעה התבקש לקחת את הנערה בכוח אל עבר ההסעה. בעיניי מדובר בשיטה פסולה שרק מגדילה את החרדה ואת ההתנגדות שלה להליכה להסעה. על מנת להפוך את המעבר לקל יותר, ננסה להשתמש בכוחות הפנימיים של הנערה. מכיוון שהנערה אוהבת סדר וגם אוהבת פעילויות יצירה שונות, נציע לצוות לתת לה דף מדבקות בצורות שונות כשהיא יוצאת מהבניין ונכין דף עם אותן תבניות שבו היא יכולה להדביק את המדבקות ואת הדף נשים ברכב ההסעה (נראה לה בהתחלה) ניעזר במוטיבציה שלה על מנת לעזור לה להתגבר על הקושי שלה.
ד. מדריכה שהיא סומכת עליה מהמסגרת תלווה אותה בלי להאיץ או לדחוק בה, וכאשר היא תצליח לעלות להסעה נראה לה כמה שאנחנו גאים בה על כך שהצליחה להתמודד ולהתגבר על הקושי.
ה. בנוסף, ננתח את הסביבה של ההסעה בהתאם לפרופיל התחושתי של הנערה על מנת לייצר את התנאים האופטימליים עבורה שם.
אני פוגש בקליניקה בטיפולי ה-CBT מגוון אנשים המתמודדים עם קשיים וחרדות בחיים שלהם. לרוב, הדפוס שלנו הוא להימנע מדברים שגורמים לנו לקושי ולחוויה קשה. המטופלים שסובלים מחרדה, מגיעים לטיפול כאשר הם מרגישים שהמחיר שהם משלמים על ההימנעות, גדול יותר מהרווח שהם עשויים להרוויח אם יתמודדו ויטפלו בחרדה. התפקיד של המוטיבציה והבנת המשמעות בהתמודדות עם קושי חשוב ביותר וחשוב לשלב אותו בהתמודדות עם קשיים כמו במקרה של אותה נערה. על הסביבה לנסות ולסייע בעידוד וביצירת מוטיבציה להתמודדות עם הקושי.
אני מקווה ומאמין שהנערה המקסימה בשיתוף עם הצוות וההורים יצליחו להתגבר על הקושי.
בהצלחה ושבת שלום!

17/01/2025

טיפ על הרצף,
והפעם🥁🥁..הוא לא אוכל כלום!! 😩
בררנות באכילה מאפיינת חלק ניכר מהאוטיסטים. בין אם מדובר על רקע של מאפיינים חושיים ייחודיים או על רקע של רצון לשמור על המוכר והידוע ולהעדיף אותו על פני מגוון והתחדשות.
כשהילד לא אוכל, אנחנו נכנסים באופן אוטומטי למצוקה. אכילה היא צורך קיומי, ובלי אכילה תקינה אנחנו חרדים לחיי ילדנו. הדאגה מובנת לגמרי- אבל לא תמיד היא ממשרתת אותנו להשגת המטרה.
ההמלצות העיקריות להיום למי שהנושא הזה מעסיק אותו הוא-
1. לאפשר לילד לאכול את הדברים שהוא רגיל ומכיר על מנת לייצר ביטחון, לנסות לא לכעוס על זה ולא ולא לשדר תסכול מזה. אם כבר, להצטרף ולהתחבר למאכלים הללו, נשדר שאוכל זה כיף.
2. לפעול על מנת לייצר הרגלי אכילה בהם הילד קשוב לאכילה (לא עסוק במסכים או במסיחים), לנסות שהאכילה תהיה מובחנת מבחינת מקום (מטבח, פינת אוכל) וזמן- התחלה וסוף ברורים. בלי הסתובבות עם האוכל בבית, אכילה לאורך היום או אכילה מול מסך.
3. לבסס את הארוחות כזמן משותף שאנחנו ביחד עם הילד, כמה שיותר בני משפחה יותר טוב. דרך זה הילד ייחשף למאכלים מגוונים יותר ולמודלינג.
4. לא להכריח ולא לתחמן- לא לאיים בעונשים, לא לדחוף בכוח ולא להסתיר אוכל בתוך מאכל אהוב בלי לשתף את הילד. הפעולות הללו עלולות לגרום להסתגרות ולחוויה קשה סביב האכילה.
5. לנסות להתחבר לחוויה של הילד של קושי להרחיב מאכלים חדשים (שימו לב לתמונה- מה היא עוררה בכם? ומה אם היו מכריחים אתכם לאכול?)
6. בסבלנות, בהדרגתיות וביצירתיות נזמן ונעודד את הילד להתנסויות חדשות. מה שמוכר הופך להיות פחות מאיים. חטיף צרצרים נחשב מעדן במדינות מסוימות.
אז, בתיאבון! ושבת שלום
והלוואי שכולם כבר יחזרו
רוצים טיפים לחשיפה יצירתית למאכלים חדשים? מוזמנים לסמן 👍🏼 אם זה מעניין אתכם ואשלח בהמשך..
אבישי

01/01/2025

פנה אלינו מנהל מסגרת של אנשים עם מש"ה ואוטיזם שבה דיירת שנעשה שימוש בקשירה שלה בגלל התנהגויות מאתגרות, הוא פנה אלינו כי הוא רוצה לשחרר אותה מהקשירות- אבל, הוא חושש. לא פעם ולא פעמיים דיירים ואנשי צוות "חטפו" ממנה בעבר. כמה מהם אף אושפזו בבתי חולים בעקבות פגיעות. מצד אחד הפיקוח לוחץ לשחרר וכמובן שהוא היה שמח לעשות זאת, מצד שני הצוות חושש..ובצדק.
נפגשנו ובנינו תכנית עבודה, מיד מנתח התנהגות מהמכון התחיל ללוות את התהליך, מידי שבוע הגיע ופיקח מקרוב על התהליך, הצוות קיבל הדרכה מקצועית וגב תומך – כלים והכוונה מקרוב.
נעשה לכם ספויילר, אותה דיירת עברה תהליך מדהים, שוחררה מהקשירות. היה מרגש מאוד לראות אותה נהנית מהחופש ומהתנועה, התהליך היה בטוח עבורה ועבור הצוות והדיירים.
תחושת הקלה אמיתית לדיירת, לצוות ולמנהל המסגרת. בסופו של יום, כולנו כאן כדי להעניק לאותם אנשים חיים מיטביים. פעמים רבות ההתנהגויות המאתגרות פוגעות ביכולת שלנו לתת להם את החופש אליו הם ראויים, ואת איכות החיים ופוגעות בקשר ובתקשורת של הצוות איתם.

אנחנו מלווים מסגרות רבות בתהליכים להפחתת או הפסקת התנהגויות מאתגרות, אני מזמין אתכם להצטרף וליהנות מליווי מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. את ההכשרות של משרד הרווחה למסגרות בנושא התנהגות מאתגרת נבחרנו להעביר (אנחנו ובית איזי שפירא המצוינים גם הם).
מה אנחנו נותנים?
במסגרות בהם יש מנתחת התנהגות- אנחנו מציעים ליווי והדרכה למנתחת ההתנהגות למקרים המורכבים.
במסגרות בהם אין מנתחת התנהגות- אנחנו מציעים שירותי ניתוח התנהגות, אצלכם במסגרת בליווי שבועי לפי הצורך.
צרו איתנו קשר למידע נוסף

אבישי
ליחצו כאן לשליחת הודעה
https://api.whatsapp.com/send?phone=97283819966&text=%D7%94%D7%99%D7%99%2C%20%D7%94%D7%92%D7%A2%D7%AA%D7%99%20%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%A7
או התקשרו..
08-381-9966

01/01/2025

מכון אבישי מגייסים מנתחות התנהגות - אז אם יש לך ניסיון, ואת מרגישה מוכנה לשלב הבא בקריירה שלך. את מוזמנת לנסות..

21/09/2024

טיפ על הרצף..
והשבוע, האם ניתן להציב גבול ולהימנע מעימות עם הילד?

ילדים ומתבגרים אוטיסטים רבים מתקשים עם קבלת דרישות ופעמים רבות יגיבו בהתעלמות ואפילו בתוקפנות מילולית או פיזית כאשר הם נדרשים לבצע משימה או לסיים פעילות אהובה כמו משחק בטאבלט.
יש כל מיני כלים שניתן ללמוד כדי לסייע לכם להציב גבול, היום אכתוב על אחד מהם.
אוטיסטים רבים כמהים להבין את העולם ולדעת כיצד העולם פועל, כללים יכולים לסייע להבין את העולם. כלל או חוק מארגנים את המחשבה שלנו ומפחיתים בלבול ומתח. לכן, אם אנחנו ננסה להציב גבול שהוא לא ברור או לא עקבי, אנחנו צפויים להיתקל בקושי גדול.

פגשתי משפחות שמתקשות לדרוש מהילד לעשות הפסקה מהטאבלט אפילו כדי להצטרף לאכול עם המשפחה, אבל כששאלתי משפחות כאלו ששומרות שבת מה הן עושות בשבת? חלקן אמרו שבשבת הילד לא נוגע בטאבלט.
אם ננסה להבין למה ואיך זה קורה, נוכל להגיע לכמה תובנות:
א. מובחנות ברורה- השבת מגיעה אחת לשבוע, מתחילה בטקס (הדלקת נרות), מסתיימת בטקס (הבדלה) ובאמצע השבת עם מערכת חוקים ברורה.
ב. עקביות ומסר ברור- הורים השומרים שבת, ברור להם שבשבת הם לא מדליקים או מחזיקים מכשירים חשמליים. המסר כלפי הילד ברור, נחרץ ועקבי ולא נתון שינוי. מסר ברור מסייע לייצר רוגע.
ג. דוגמה אישית- ההורים לא דורשים מהילד משהו שהם לא עושים, כשהטאבלט לא באזור וההורים לא משתמשים בטלפון/טאבלט, הילד לומד ומבין לא מהמילים אלא מהמעשים.

אבל הנקודה המרכזית שרציתי להדגיש היום, קשורה לאופן שבו אנחנו כהורים יכולים להציב גבול. ניתן לנסות להעביר לילד את המסר באופן כזה שאנחנו לא מתמקמים אל מול הילד, אלא לצידו. זאת אומרת, אנחנו לא דורשים או מציבים גבול כגחמה, כשליטה שלנו עליו או כרצון של רגע, אלא מסבירים לילד שככה צריך להתנהל ושאנחנו כאן כדי לעזור לו לפעול לפי הכללים.

במפגש עם קבוצת הורים שקיימתי השבוע בשדרות, זוג הורים הציפו קושי שיש להם, הילד שלהם אוהב מעדנים ולא יודע שובע, והם מוצאים את עצמם בקונפליקטים מולו על בסיס יומי סביב כמות המעדנים.
הצעתי להם לנסות טכניקה מסוימת שמצאתי שעובדת במקרים דומים. זאת כמובן לאחר הסבר המותאם לילד על כל שאנחנו דואגים לבריאותו ורוצים לעזור לו.
נשים תמונות של מעדנים על דלת המקרר או במקום אחר. ונלמד את הילד את הכלל הבא, כשאתה רוצה מעדן- אתה יכול לבקש באמצעות הגשת תמונה- כל פעם שתגיש תמונה נביא לך מעדן. בתחילת התהליך נוכל לשים כמות גדולה יחסית של תמונות, וכל תמונה שהילד מגיש לנו- לא חוזרת ללוח אלא נשארת אצלנו. סביר להניח שהילד יבקש ויבקש, ייהנה מהשפע וכאשר בסופו של דבר ייגמרו התמונות- אם ירצה עוד נוכל להסביר לו שנגמרו התמונות ולכן לא ניתן לקבל עוד- מכיוון שהילד בשובע אחרי כמה מעדנים, ואולי אפילו לא יבקש את כולם אם ניתן כמות גדולה, סביר להניח שיהיה לו קל לשתף עם זה פעולה. נרגיל את אופן הפעולה הזה, אבל בהדרגה נפחית את כמות התמונות היומיות. למשל, אם התחלנו עם שישה מעדנים ביום, אחרי שבוע נרד לחמישה, וכן הלאה. בדרך זו, הילד חווה אותנו כמי שעוזרים לו להשיג מעדנים אבל גם שותפים איתו למגבלות (כל עוד יש תמונות אפשר לבקש) ואם הוא רוצה מעדן ונגמרו התמונות נוכל להעביר לו את המסר שאנחנו מבינים שהוא רוצה עוד מעדן וזה ממש מבאס שנגמרו התמונות היום ואי אפשר עוד, אבל מחר יהיו תמונות חדשות. ככה אנחנו מציבים גבול מחד אבל מתוך מקום של הצטרפות.

אני מקווה שזה יעבוד להם, מה אתם חושבים?

שבת שלום,
אבישי

14/09/2024

טיפ על הרצף, המשך..
אז איך מלמדים ומתרגלים גמישות?
אפרט כאן מספר דרכים, מוזמנים ומוזמנות לבחון ולבחור את מה שנראה לכם מתאים ולנסות- אשמח לקבל פידבקים מההתנסויות שלכם.

א. משחקי גמישות- בעיקר מתאים לגיל הצעיר יותר, אבל לא רק. למשל, סיפור בהמשכים- מתחילים סיפור ועוצרים בנקודה מסוימת ונותנים לילד להמציא לו המשך, לאחר מיכן הוא עוצר ואתם ממשיכים וכן הלאה. למי שצריך אביזרים תומכים- יש קוביות משחק שעל כל פאה בקוביה יש ציור, יש כמות של קוביות, מגלגלים וממציאים סיפור תוך שימוש בציורים ובסמלים (סיפור בקוביות) או משחק דומה בשם 'דנדה' (עובדה מעניינת- המציא אותו עידן רייכל), משחקים נוספים בסגנון יכולים להיות משחקי ילדות ששיחקנו...לזרוק חוט או שרשרת על שולחן ולנסות לזהות מה נוצר מזה, אולי אריה שעומד על שתי רגליים? אולי ציפור ואולי בכלל קערת ספגטי. או לחלופין, לשכב על הדשא ולהתבונן בעננים שבשמיים, עכשיו עם בוא הסתיו הם מגיעים, ולנסות לזהות בעננים כל מיני צורות, הכל הולך כשהמטרה היא להרחיב את הדמיון והגמישות המחשבתית, בלי שיפוטיות ובלי ביקורת (איפה אתה רואה כאן דינוזאור?!😉). התפקיד שלכם הוא לאפשר לילד להיות יצירתי ולחזק אותו על כל חשיבה גמישה ויצירתית.

ב. גמישות בפיתרון בעיות- שיטה שאני מאוד מחבב, אם נתקלים בבעיה, ואתם יכולים בתור התחלה לקרוא לילד ולשתף אותו בבעיה שלכם כדי לתת לו מודלינג ולבקש ממנו שיעזור לכם לפתור את הבעיה. מציירים שמש, בתוך העיגול נכתוב את הבעיה ואז נמשוך קרניים מהמרכז ובכל קרן נחשוב על פיתרון. אפשר לזרוק כל פיתרון- שטותי ככל שיהיה, אפילו לעודד פתרונות כאלו, לעשות מזה משחק. כשמסיימים לחשוב ביחד ולנסות לבחור את הפיתרון או השניים שלדעתכם מתאימים ביותר לבעיה. זה תהליך מאוד יישומי שגם מעודד גמישות ויצירתיות וגם נותן כלי לפתור בעיות.

ג. גמישות בתוך תבנית- בטיפ הקודם דיברנו על התפקיד של התבניתיות, אפשר להיעזר בתבניתיות כדי ללמד גמישות. למה אני מתכוון? נגיד בונים תפריט שבועי, מה אוכלים בכל יום לארוחת ערב (תבנית) אבל יום חמישי הוא יום הפתעה (גמישות), מכינים צנצנת עם כל מיני רעיונות וביום חמישי מוציאים פתק ומה שיוצא- אני מקבל, גם אם אני לא מרוצה. כדי לעודד את הילד למשחק, כדאי להכין בתור התחלה פתקים כיפיים לפי מה שהוא אוהב (מזמינים פיצה, מכינים פנקייק, טוסט שוקולד).

ד. להסביר ראציונל- כאשר הילדים רגילים לדבר מסוים, אבל בעקבות אילוץ או כל סיבה אחרת החלטתם לשנות, תגייסו את כל הסבלנות ותסבירו. השאלות של הילד לרוב לא נשאלות כדי להוציא אתכם מדעתכם, הם באמת מנסים להבין. אם יש חוקיות – יש סדר, אם משנים מהחוקיות- צריך לתת לזה הסבר ואז זה יכול לייצר סדר חדש.

ה. דוגמה אישית- לפעמים אנחנו מצפים מהילדים שיגלו גמישות ומתוך כך, אנחנו מתבצרים בעמדותינו ומתעקשים, ובכך בעצם אנחנו גם כן נוקשים לא פחות. אם נדגים גמישות, ניתן לילד מודלינג לגמישות. למשל, אם הילד רוצה שוב כמידי יום לאכול פסטה לבנה בלי כלום. במקום לנסות לשדל את הילד לאכול אורז. אפשר לנסות נגיד להכין פסטה לבנה וצלוחיות עם רטבים שונים (קטשופ, גבינה, חומוס ואפשר גם להתפרע עם שוקולד או ריבה- לכו עם מה שהילד זורם) ולשחק במשחק שכל פעם אחד אחר עוצם עיניים והשני טובל את הפסטה ברוטב ומי שטועם צריך לזהות איזה רוטב זה היה. נשארנו עם הפסטה הלבנה אבל פתחנו את הראש לטעמים חדשים בלי להתעמת עם הילד.

האמת, שיש עוד מלא רעיונות ומחשבות, אבל נראה לי שהבנתם את הכיוון, עם יצירתיות וראש פתוח- תצליחו אט אט להרחיב את הגמישות. בהצלחה!

שבת שלום,
אבישי

23/08/2024

טיפ על הרצף..
אחרי חופשה משפחתית, חוזרים לשגרה.

השבוע היה לי ערב מאוד מרגש. אחת לשנה, אנחנו, צוות המכון (מכון אבישי), נפגשים לערב גיבוש והוקרה. השנה התפנקנו בסדנת בישול איטלקית משובחת של קרן וזיו טורבוביץ האלופים ושחר המקסימה, ובשיתוף פעולה עם ההורים שאנחנו מלווים הכנתי סרטון מרגש של תודות לצוות על העשייה המקצועית, הקשה והמסורה לאורך השנה.

במהלך הסדנה, נחשפתי לראשונה לתהליך הכנת הרביולי, מסתבר, וזה די הגיוני למען האמת, שיש תבנית שבעזרתה מכינים את הרביולי וככה הם יוצאים זהים בגודלם ובצורתם.
השימוש בתבנית חוסך זמן ומאמץ ומייעל מאוד את העבודה. העבודה מקצועית יותר, מהירה ואיכותית. וזו גם בדיוק הסיבה שבה אנו משתמשים בתבניות התנהגות בחיינו. השימוש בתבניות מייעל את ההתנהלות השוטפת שלנו. לרוב אנחנו קמים בבוקר ומבצעים רצף של פעולות- אם היינו צריכים לחשוב כל בוקר מחדש מה אנחנו צריכים לעשות? באיזה סדר? זה סתם היה מיותר ומעייף. מצאנו את סדר הפעולות שנוח לנו ומתאים לנו ואנו עושים אותו באוטומט.
התבניות מלוות אותנו במגוון מצבים- במפגשים חברתיים, בעבודה, בקניות וכו'
המוח האנושי הוא איבר ענקי, במשקל ובנפח- בוודאי ביחס לכל בעלי החיים האחרים. אם המוח יצטרך לעבוד ב"הילוך גבוה" לאורך זמן, זה יצריך מאיתנו המון אנרגיה, יגרום לתקלות בשאר המערכות, שלא לדבר על התחממות יתר.. ולכן, השימוש בתבניות שמאפשרות לנו להיות מרבית הזמן בסוג של בקרת שיוט, זה פתרון גאוני.
דרך אגב, כולנו מרגישים בתקופות של חוסר שגרה את העומס של הפעילות המוחית, את העייפות והכבדות..בחופשות משפחתיות למשל, במעבר דירה או בהסתגלות להורות. מציאות שבה אנחנו נדרשים לבנות תבניות חדשות היא מציאות חשובה אבל מעייפת וקשה.

אם כך הדברים אצלנו, הדברים נכונים שבעתיים אצל הילדים האוטיסטים.
העומס על המוח גדול יותר: יותר גירויים נקלטים במערכת החושית, הקושי בהבנת ה"עולם" הנוירוטיפיקלי והדרישות להשתלבות קשות ותובעניות. המציאות הזו יוצרת עומס גדול מאוד והשימוש בתבניות מרגיע ומארגן ולפעמים אפילו חיוני על מנת לתפקד ולשרוד.
אז מה קורה כשיש שינוי והתבנית נשברת? מלחיץ..😱
אז מה לעשות? איך כהורים מתנהלים עם מצבים של שינויים? האם תבניתיות אז היא טובה או שאנחנו נרצה להגמיש את המחשבה?
נמשיך לחשוב על השאלות האלו בשבוע הבא.

שבת שלום,
אבישי

02/08/2024

טיפ על הרצף..
והיום- שמירה על גבולות בבית ואחידות בין הורים
והפעם הטיפ של איילה לוי-זליקוביץ', איילה מנתחת התנהגות ועו"ס מנחת הורים ב'מכון אבישי'
הגבולות שומרים על הילד, הם נותנים לו את החופש לפעול בעולם תוך מניעת פגיעה בעצמו ובסביבה. היא מסייעת בפיתוח יכולות של דחיית סיפוקים, המתנה ומה שנדרש על מנת לתפקד בחברה באופן מיטבי.
אפשר להסתכל על הגבולות כמגבילים, שורש המילים זהה והמשמעות של המילים זהה. אבל אפשר להסתכל על הגבולות כמאפשרים חופש בתוך מסגרת. לכולנו יש מסגרת (חוקים, נהלים, קודים חברתיים וכיוב') וכולנו פועלים בתוך המסגרת ובדרך כלל מרגישים די חופשיים לפעול בלי לפגוע באחרים ובלי להיפגע. כאשר הגבולות נפרצים, אנחנו מאבדים את הביטחון שלנו (יכולים לפגוע בנו). אז הגבולות נועדו בראש ובראשונה לשמור עלינו ועל החברה.
כשאנחנו מדברים על גבול חינוכי, הוא מורכב מקו או מחסום המגדירים דרישה, הגבול שאנחנו מציבים לילדים הוא לעיתים גיאוגרפי "להישאר בשטח הגינה הציבורית", "לאכול במטבח" ולעיתים מסמל את ההגבלה מצדנו להתנהגות מסוימת "אני מסכימה שתראה טלוויזיה עד שעה 19:00 ולא יותר מאוחר" בדרך כלל על מנת לשמור על בריאות הילד (בריאות פיזית ונפשית), על שלומם של אחרים או על הסדר והתנהלות שתהיה מיטבית.
מהרגע שהילדים שלנו נולדים וככל שהם גדלים ומתפתחים, יש לנו אינספור סיטואציות יומיומיות שבהן הם לומדים על אופן החינוך שלנו אותם- כל מקרה שעולה על דעתכם (מקלחת, ארוחה, קניות בסופרמרקט ועוד...) הוא מקור ללמידה מבחינת הילדים. בכל הסיטואציות הללו, ילדים לומדים מהו הגבול החינוכי שלנו ההורים, איך מותר להם לפעול, ואיזו התנהגות אינה מקובלת עלינו כלל.
כל הורה נדרש למצוא את "הקווים האדומים" שלו, תוך מחשבה על ההגיוני לגיל וליכולת ילדו. קחו בחשבון שילדים על הרצף מסוגלים לעיתים לדברים שונים מילדים בהתפתחות תקינה, ויש להתאים את הגבול אליהם ולהתפתחותם. לאחר ההחלטה מהם הגבולות ההגיוניים עבור הילד שלנו חשוב לשמור באופן אחיד ומתמשך על אותם דברים שאנחנו אוסרים, ולזכור שגם מאוד חשוב לתת אפשרות לפעולה היכן שכן ניתן לאפשר לילד לפעול.
כך לדוגמא, הגבול יכול להיות שהילדים בבית שלנו הולכים לישון עד השעה 20:00, ונקפיד על הגבול הזה. עם זאת, כדי ללמד את הילדים שלנו שיש להם גם יכולת החלטה והשפעה על העולם נאפשר להם לבחור חלקים משגרת הערב, כדוגמת בחירה בין שתי הפיג'מות האפשריות (ולא כל הארון) או הספר שנקרא כחלק מטקס השינה (גם כאן מומלץ לתת לבחור מתוך 2-3 אפשרויות ולא יותר).
שימו לב כי כאשר אתם חלק מזוג הורים, יש חשיבות רבה להצבת גבולות תוך שמירה זוגית, אחידה ומתמשכת על אותם הדברים שאתם מאפשרים או אוסרים לילד לפעול בהם. למעשה, כל זוג הורים נדרש לחשיבה משותפת לשם קביעת הגבולות בבית באופן משותף, וחשוב לתת גיבוי אחד לשני גם אם אתם לא מסכימים על כך ("עכשיו תעשה את מה שאבא/ אמא אמר/ אמרה לך"), ולדבר על כך ולהחליט על עמדתכם המשותפת אחר כך ולא בנוכחות הילדים.

בהצלחה!!
שבת שלום,
אבישי

מכון אבישי

04/12/2025

20/11/2025

20/06/2025

07/06/2025

21/03/2025

17/01/2025

01/01/2025

01/01/2025

21/09/2024

14/09/2024

23/08/2024

02/08/2024

Address

Opening Hours

Website

Alerts

Contact The Practice

Shortcuts

Share

Category

Monday	08:00 - 20:00
Tuesday	08:00 - 20:00
Wednesday	08:00 - 20:00
Thursday	08:00 - 20:00
Sunday	08:00 - 20:00