30/07/2015
בת שחר אשבל השתתפה בסדנא הראשונה בארסוף וכתבה:
מצנחי רחיפה,
מדיטציה בריחוף,
מישהו היה מעלה בדעתו דבר כזה?
מסתבר שכן,
אריה, יובל וקרלוס,
וותיקים בטיסה במצנחי רחיפה,
אנשים מיוחדים ששליחותם הוא
ריפוי בעזרת חוויית הריחוף.
הם הזמינו אותנו,
קבוצה של מטפלים לחוות את הריחוף,
כדי להרגיש דרך הגוף והנשמה
ואחר כך להבין דרך הראש,
כמה הריחוף הוא כלי חזק,
שבעזרתו מגלים, דרך החווייה
המדהימה הזאת,
שיש בנו, בכל אחד מאיתנו,
מקום בתוכינו, שיודע לרפא את עצמו
באופן טבעי,
וכל מה שצריך כדי להגיע לשם,
הוא הזמנה לחוות את הריחוף.
את הריחוף האישי שלי עשיתי עם קרלוס,
ואני משתפת אתכם ברשמים הראשונים, שאותם כתבתי בפנקס שאריה נתן לי כדי שאכתוב מייד ולא
אשכח את החוויה:
״להשען על קרלוס
קרלוס נשען על הכנף
הכנף נשענת על הרוח,
להשען על קרלוס,
לתת לו להוביל,
התמסרות מוחלטת,
לכיסא למיתרים לכנף,
כשפונים ימינה, פונים ימינה,
כשפונים שמאלה, פונים שמאלה,
ממתינים ל כלום,
כי לא מגיעים לשום מקום,
אני כבר שם,
פשוט להיות.
הגובה
הרוח
הגלים
האויר
הבזים
הצוק
וקרלוס.
מה שאין, ולא מרגישים בחסרונם,
זה,
הזמן
והגוף.
ההמראה קלה כמו מעלית,
הנחיתה רכה כמו על כרית נוצות.
קרלוס מסדר את הכל,
אני פנויה לחלוטין להתמסר לחוויה, מוגנת.
על הקרקע,
אחרי הנחיתה,
הגוף עדיין מרחף,
הוא מתגעגע,
מייד הבין את השפה,
משתלב
מתמזג.
על הקרקע פתאום,
מערכת העצבים נפתחת,
ובבת אחת הכל זורם,
אם היה כאב,
אם היתה טירדה,
אם היתה עצבנות,
אם היה מתח,
אם היתה התכווצות,
הכל נשכח ברגע אחד.
זה הרגע שבו יצרנו וצרבנו במערכת שלנו, את רגע הריפוי,
הוא שלנו לעד,
ובאפשרותינו לשחזר אותו שוב ושוב
בדמיון,
לפני השינה,
לפני היקיצה,
רגע של אמצע היום.
נפלא.
שוב…..
אוהבת
בת שחר.