04/02/2021
"אין בעיה, אבל למה את כל הזמן מדברת על e1? זה בגלל שזה הצופן של הילד שאת הכי אוהבת"?
זה תגובתו של הבן שלי, e1, כשביקשתי את רשותו לכתוב שיש לי בן בצופן הזה ולהעזר במקרים מהחיים שלנו.
והנה, קיבלתן תמונת מצב שמתארת חלק מהצופן הזה.
הם מחזיקים מעצמם.
הם בעלי מעמד.
לכן, פגיעות בגופם, יענו בדרך כלל בתוקפנות אימפולסיבית.
אתם מוצאים את הילד שלכם מעורב יותר מאחרים בקטטות שאיכשהו אף פעם לא ברור מה מקורן, ואיך הוא ,דווקא הוא, שוב משתרבב ברשימה של מי שלקח חלק ב"מכות"?
קחו דוגמא:
מספרים לכם שהילד היה מעורב באלימות עם מישהו מכיתתו.
הבירור מעלה את הסיפור הבא:
מישהו מהכיתה נתן לו מכה כשהוא לא עשה לו כלום ורק ישב ליד השולחן .
מה היה כאן???
הילד, e1, אכן ישב לתומו ליד השולחן שלו. שני ילדים נוספים התרוצצו בכיתה בתוספת ביניהם. תוך כדי ריצה, אחד מהם נתקל כנראה בילד שישב. בכלל בלי כוונה , בלי קשר למשחק שהיה בו, ואולי בלי לשים לב בכלל שנתקל במישהו.
אבל הילד שישב, שהוא e1, מיד הרגיש שפגעו לו בגוף . הוא בלי לחשוב (!) תקף בחזרה, והנה לה תיגרה שהתגלגלה משום מקום.
תבינו, מבחינת הe1, הרביצו לו והוא רק החזיר. התקיפו אותו, התחילו איתו...כל אחד והביטויים שלו.
מבחינת הילד שרץ שם, הוא לא עשה כלום ופתאום החטיפו לו...
ואתם תראו, שבסוף, כלפי הבן שלכם, הe1, תופנה האצבע המאשימה.
עכשיו נכון, הוא לא היה בסדר שכך הגיב. אף אחד לא התכוון , זה היה בטעות וכו' אבל מי יקשיב לו עכשיו כשהוא פעל מתוך מקום כל כך עמוק בנפש?
מה עושים עם זה? הרי לא מדובר במי צודק. מדובר בסיטואציה שצריכה תיווך. כי כך זה יהיה כל הזמן אם לא נגיב נכון. ומי רוצה שזאת תהיה המציאות של הבן שלה יום יום?
נשמע לך מוכר???