23/11/2025
לפעמים העומס לא נראה מבחוץ.
הוא מסתתר מאחורי תפקוד מצוין, אחריות, שליטה.
עד שהגוף אומר "עד כאן”.
בקורס “סוגיות ביוגה תרפיה" פגשנו את המצב המעיק הזה,
שכולנו פוגשים מדי פעם - “עומס רגשי”.
התחלנו בלשתף רגעים אישיים מהחיים
איפה זה נוגע בי, איך זה מרגיש מבפנים.
ואז עברנו לסיפור מקרה אמיתי, שהגיע אלי לקליניקה.
היא פנתה אלי כשהעומס הגיע כמעט לנקודת רתיחה.
עם החוויה של “אני לא יכולה להכיל יותר”,
ושל התחושה של “אני לא נושמת”.
חקרנו יחד את הסיפור הזה,
ושאלנו את עצמנו:
מה קורה כשדווקא מי שהכי צריך לנוח,
לא מסוגל להרפות?
כי ברגעי השקט, כשהשליטה מתרככת,
הוא פוגש את כל מה שהעשייה הסתירה כל השנים.
אז מה אנחנו כמורים עושים ועושות, כשמי שלפנינו
לא יכול לעצור,
מפחיד אותו להתבונן פנימה,
ואין לה זמן לנשום?
במפגש הלימודי שלנו, דיברנו על ההבדל שבין להרפות לבין לנקז,
בין ניסיון “להרגיע את המתח” לבין למידה של וויסות.
למדנו על היכולת להפוך עודף אנרגיה בראש
לזרימה בגוף,
ולבסוף - לשורשים באדמה.
תודה למודלים העתיקים של היוגה
הגונות והקושות -
שעוזרים להאיר גם את הסבך הרגשי של ימינו
בבהירות ובחמלה.
ותודה גדולה לקבוצה לומדת, אמיצה וקשובה -
על הנכונות לשהות גם במקומות הצפופים,
ולמצוא שם יחד נשימה.
מה אתם עושים כשאתם שוקעים בתוך מתח כה גדול שקשה להשקיט?
