14/11/2025
לפני שנה וחצי לערך, עברנו מבית פרטי בקדימה שבשרון הפסטורלי, לדירה שכורה כחלק מתהליך של מעבר חזרה לנס ציונה...
המטרה הרשמית:
חזרה הביתה, למקום בו התחלנו את חיינו כמשפחה וגידלנו את הילדים שלנו בשנים הראשונות. חזרה למקום שם כולם מכירים אותנו ואנחנו אותם.
ובמיוחד, כולם מכירים את עידן-אמה שלנו ואין ארון לצאת ממנו..
מטרת משנה;
להוריד עלויות מחיה בהלימה למצב שאנחנו קוראים את המפה ואת המשך ההתקדמות שהעולם צועד לכיוונו..
בפועל:
מלא מלא כסף נשפך על שכירות, על מיסים, על הבין לבין
והמחירי דירות ירדו, אך לא כפי שחשבנו שירדו
כך שמצאנו עצמינו מקבלים החלטה להתפשר
ולהתכנס לדירה של 4 חדרים בשכונה שכבר שנים רבות אנחנו מפלרטטים עם הרעיון לגור בה. שכונה בה יש מרחב של קהילה מדהים מדהים. ועדיין הבחירה להכנס לקהילה, פוגש גם אותי וגם את יניב בהרבה חשש ומקומות של אתגר רגשי (מה שגרם לנו מלכתחילה לבחור לעבור לבית קרקע בשרון ולא לקנות שם בגלגול הקודם כשהחלטנו לזוז) אך הפעם עם הצעד שהחלטנו לקחת, הלכנו על כל הקופה-תרתי משמע!!
הבטחתי לשתף כשהתחלנו את המסע שלנו
עוד עם המכירה של בית החלומות שלי-שלנו
אבל השנה וחצי האחרונות היו *לי* קשות ומנשוא והתרכזתי בלהרגיש, להמשיך בעשייה המבורכת שלי בקליניקה ולהניח עקב לצד אגודל...
וכעת, כשאנחנו ממש מתקדמים
הקושי והכאב נוכחים חזק, ממש כמו בשלב הסופי של לידה
ממש ממש לפני שהראש יוצא
בדרך להגיח לאוויר העולם
אז גם הקריאה לשתף מגיחה ממני
כאב הוא חלק מהחיים
ההימנעות ממנו גזלה מאיתנו, האנושות, את החוסן שלנו והיכולת לרפא את חיינו..
עבורי, עם ההתמודדויות הלא פשוטות של שיפוץ אינטנסיבי, יקר ומעל התקציב
מעלות התמודדויות עם בעלי מקצוע
אמון וחוסר אמון
אכזבה והפתעה גם יחד
שילוב של הבנה שהחוסן האמיתי קיים בחיבור שלנו ביחד, שלי ושל יניב.. -בלבבות שלנו מאוחדים ותומכים דרך הקשבה ותמיבה שאנו מעניקים זה לזו
וביכולת ללמוד להאמין קודם כל בעצמינו
להקשיב פנימה ולקחת רגע לבחור בכל שלב ושלב
אז היו הרבה טעויות בדרך
בעיקר של פספוס סימנים והכוונה שהיתה! בין אם כזו גלויה ובין אם כזו שלא היינו פנויים להכיל
ועדיין הכל בסדר!
אנחנו עוד חודש וחצי צפויים לעבור לדירה החדשה
והאתגרים ממשיכים איתנו נוכחים ואיתם הריפויים העוצמתיים שמגיעים תוך כדי תנועה כשמסכימים לנוע, לפגוש גם את הקושי גם את חוסר הנוכחות ובעיקר להרגיש את הכאב..
הכל מהכל
זה מסע של רכבת הרים שבה כל השדים יוצאים כדי להיפרד אחת ולתמיד
אח כמה הודייה יש בי
הכל בשביל הילדים ובסוף גם אנחנו מרוויחים ומשתדרגים
ככה זה כשלא חוששים ממנו,
מהכאב
זה לא קל
אך זו הדרך היחידה שאני יודעת לחיות🤍
*בתמונה, הכ עניין של הפרספקטיבה. נראה עקום אבל ישר. בדקתי!☺️
