03/06/2025
למה אנחנו לא נוגעים באש, או בברזל לוהט? מה במערכות ההגנה שלנו עוצר אותנו מלגעת באש ובברזל לוהט?
למה אותו מנגנון שמגן עלינו מאש, עוצר אותנו ומונע מאיתנו מלהתפתח ולשחרר דפוסים רגשיים?
כולנו נולדנו עם מערכת הגנה לומדת, מערכת שמתווכת לנו את העולם, ודרכה אנחנו לומדים מה מסוכן ומה בטוח.
למערכת הזו יש הרבה שמות: שיריון, מוח, זיכרון, תת מודע ועוד כמה שמות כמספר גישות התרפיה/נפש שיש.
מה שמייחד את המערכת הזו היא היכולת האדירה לזכור דברים ולקטלג אותם ברמות סיכון שונות, ובהתאם להתריע לפי רמת הסיכון לפני הפגיעה.
מכיוון שהמערכת למדה בצורה מאוד ברורה שאש זה דבר מסוכן, יהיה לנו מאוד קשה לפקוד על היד לגעת באש, המערכת ממש תתפוצץ מרוב התראות, והסיכוי שניגע באש מרצוננו הוא נמוך עד אפסי.
המערכת הזו בעצם מעצבת לנו את התפיסה של המציאות, היא בעצם סוג של 'מציירת' לנו תמונה שאנו חושבים שהיא המציאות, התמונה הזו מבוססת על חוויות חיינו והמסקנות שהמערכת הזו הגיע אליהן.
בתוך תמונת המציאות הזו, המערכת תזהה דברים מסוימים כמסוכנים באמת, כמו לגעת באש, ודברים אחרים שקשורים לעולם הריגשי שלנו, היא עלולה לזהות רק סובייקטיבית כמסוכנים, אבל להציגם כאמת לאמיתה למי שמנווט את הספינה שהיא אנחנו.
בלי המערכת הזו, לא היינו שורדים הרבה זמן בעולם, לא הייתה עקומת למידה, ולא מניעה מהסכנות הקיימות בעולם הזה, היינו נכווים שוב ושוב...
מה היא הנקודה העיוורת של המערכת הזו, ואפה זה פוגע בהתפתחות הריגשית שלנו?
המערכת הזו אינה מבדילה בין הסכנה מאש, שהיא סכנה אבסולוטית שלא תשתנה לעולם, אש תמיד תישרוף,
לבין סכנה רגשית, שהיא סכנה לא אבסולוטית, והיא יכולה להשתנות והיא אכן משתנה ככל שאנחנו גדלים.
למרות השוני המהותי בין חווית האש והחוויה הריגשית, המערכת מחילה את אותם תנאי זהירות על חוויה פיזית וחוויה רגשית, ובכל האמור להתפתחות רגשית ושינוי דפוסי התנהגות, המערכת הזו תעמוד בדרכנו, כי מבחינתה הכל נחשב כאש ובאותה רמת סיכון והיא לא תאפשר לנו לפעול אחרת אל מול ה'סכנה' שהיא מזהה.
לדוגמא...
ילד שעובר התעללות רגשית ופיזית מאמא שלו, לומד לפחד ממנה, ומוצא דרכים לא ל'הרגיז' אותה, במקרים קיצוניים הוא יבין שלא משנה מה הוא יעשה הוא ימשיך לחטוף.
מתוך המסקנה הזו, תגיע מסקנה שניונית מכלילה, המערכת תזהה כל אישה כסכנה פוטנציאלית, וכל אישה שתהיה איתו בקשר תחשב על ידי המערכת למסוכנת כמו האמא, בעצם תהיה פה פעולת השלכה מהעבר[האמא המתעללת] על ההווה [האישה שבקשר איתו].
אולם המסקנה הזו נכונה רק לגיל מסוים, כי מרגע שהילד יהפוך לנער ולגבר אותה אמא כבר לא תאיים עליו, הוא יהיה גדול וחזק ממנה פיזית, וגם מנטלית הוא יוכל לעמוד על שלו, הוא כבר לא יהיה תלוי בה.
אבל המערכת, למרות הפיכת הילד לגבר, עדיין תסתכל מנקודת המבט של הילד, ומבחינת הילד נשים הם מסוכנות.
לשנות דפוס רגשי כזה, דורש מהמערכת לעבור ממש חיווט מחדש והכנסה של חוויות חדשות ומסקנות חדשות אל המערכת אשר יסתרו את המידע הקיים, ויאפשרו אפשרות בחירה.
המצב הזה יוציא את הילד מהאמת ה'אבסולטית ' של המערכת, ויאפשר לו להתבגר ולראות מציאות אחרת, מציאות שבה לא כל הנשים פוגעניות כמו אימו.
ה'התעוררות' של הדפוסים/השלכות הללו, מתגברים ככל שהקשר הריגשי עמוק יותר, ולכן מופיע לרוב בקשרים זוגיים, אך לא רק.
לכן זוגות רבים נתקלים לפעמים ב'קיר זכוכית' שחוסם את העמקת האינטימיות, המערכת שלנו תזהה ותשליך את העבר אל בני הזוג שלנו בהווה, וכל זה נעשה באופן לא מודע, ולרוב גם ללא פגיעות אובייקטיביות של בן/ת הזוג, זוגות אוהבים ממש יתקלו ב'קירות הזכוכית' האלו באותה מידה.
עצם ההבנה של איך במערכת הזו עובדת , וזיהוי שזה קיים גם אצלנו, זה כבר יותר מחצי מהעבודה, ואין כמו עבדוה גופנית חווייתית כדי לעזור לזה להשתחרר מהמערכת הזוגית.
ב 26-28/6 תתקיים שוב התכנסות לזוגות 'תיבת נוח', הזדמנות מעולה לפגוש מנחים ומנחות מופלאים, ואת הגישות השונות שלהן לתרפיה זוגית
לפרטים והרשמה, היכנסו ללינק
https://www.masaot-halev.co.il/workshop.aspx?id=1068
