29/03/2020
השבוע קפצתי למים העמוקים.
כבר תקופה שאני מבינה שלהיכנס אל תוך עולם האינסטגרם ושאר הרשתות יכול לעזור כדי לפתח את מה שאני עושה- אני לא תמיד אוהבת את זה.
לפעמים כן, כי זה כיף לחלוק וזה כיף לקבל פיידבקים, אני מודה. אבל התחזוקה סביב זה בסופו של דבר מעייפת אותי, ובכל פעם אני זונחת את זה אחרי שניים שלושה נסיונות.
בשבועיים האחרונים הכל השתנה, לא היו לי שיעורים בשום מקום, לא פגשתי את כל המתרגלות והכמה מתרגלים שאני רגילה שמאירות (ומאירים) לי את השבוע, באמת- לא בקטע קיטשי. הפרק זמן הזה יצר וואקום גדול, ואת אחד הקשיים של התקופה הזו עבורי, שהוא להרגיש לא משמעותית.
אז בשבוע האחרון קפצתי למים העמוקים. העברתי כמעט בכל יום שיעורים דרך נפלאות הטכנולוגיה שלפעמים שיגעו אותי, ונתקעו לי, ומחקו לי.. ולפעמים הם ריכזו שעה וחצי של אתגר חדש עבורי, של שקט בלזוז, של כוח להמשיך בלראות את הקבוצה המדהימה שהולכת איתי.
השבוע תירגלתי כל יום שיעורים במלואם, למדתי מחדש את הכוח שיש למילים שלי ולדרך בה אני מסבירה, למדתי שהביחד שלנו יכול לעבור גם דרך מצלמות.
אני מתכוונת להמשיך וללמוד את זה, מתכוונת להמשיך ולשכלל את עצמי, מתכוונת להמשיך לנסות להביא את הטוב ביותר שלי, שאני מקווה שהוא המעט שיש כדי לעשות את התקופה הזו נעימה יותר.
ולכל מי שנכח השבוע בתרגולים שלנו, גם אם הוא רק צפה מרחוק באיזה לייב. תודה לכם, אתם מחדשים את הכוחות שלי ושלנו ביחד, אתם מלמדים אותי דברים מחדש, מחזירים אותי אל עצמי. הייתם נקודות אור לאורך כל אחד מהימים האחרונים. תודה לכם ולכן. ❤
