24/09/2025
הריפוי שהתחיל בלי כפייה, בלי רוב – חוכמת מעגל הלוחמים.
בפנמה, בלב ג’ונגל ירוק ועוטף המשתפל עד מימי האוקיינוס, התקיים ריטריט לוחמים – שמונה ימים של מסע פנימי, של פתיחות וריפוי.
ביום השלישי, במפגש היומי במעגל, עלתה השאלה הגדולה: מתי נתחיל לדבר על מה שקרה בלחימה?
חלק מהלוחמים רצו לפתוח מיד, להביא את הזיכרונות והחוויות לאוויר. אחרים אמרו בבירור – הם לא מוכנים, ואף לא מעוניינים להיות במפגש כזה. נוצרה דילמה: איך ממשיכים יחד, כשחלק רוצים לדבר וחלק מסרבים?
מישהו הציע שאחליט כמנחה. אמרתי: דיקטטורה כאן לא תעבוד – כפייה על ריפוי, על פתיחות, פשוט לא יכולה להצליח. מישהו אחר הציע הליכה לפי דעת הרוב. הסברתי שגם דמוקרטיה לא תוביל לפתרון – כי מה אם תשעה רוצים לדבר ושניים לא? להוציא אותם מהמעגל? זה לא ריפוי, זה לחץ.
ולכן החלטנו פשוט – לא להכתיב, לא להכריע לפי רוב. לתת למרחב להיות, לתת לזמן לעשות את שלו.
במפגש הרביעי המשכנו להכיר, להקשיב, להיות יחד.
וביום החמישי קרה משהו מדהים – פתיחה טבעית, אורגנית. כולם, אחד אחד, היו מוכנים להביא את מה שקרה בלחימה. המרחב הזה, הבחירה החופשית, ההקשבה והקבלה של הקצב האישי, הביטחון בקבוצה – יצרו את התנאים לריפוי.
כך למדנו את מה שנקרא חוכמת המעגל – לא דיקטטורה, לא דמוקרטיה, אלא משהו הרבה יותר עמוק: תנועה עדינה של הקשבה, סבלנות וכבוד, שבה כל אחד יכול להביא את עצמו מבלי לחץ, ולכולם ניתנת האפשרות להכיל ולהיפתח.
בפנמה, תחת השמש והשמים הפתוחים, חווינו שהחוכמה האמיתית אינה בכוח או ברוב, אלא בהקשבה המשותפת, בקבלה ובעשייה משותפת של הלב.
