24/07/2025
רפואה ציבורית, רובוט, וצוות שלא מוותר – מחלקת נשים, בית חולים העמק
השעה חמש וחצי בבוקר.
בדרך לבית החולים – עצרתי לרגע.
התמונה שצילמתי של העמק באור ראשון מזכירה לי, כמו תמיד, למה אני עושה את מה שאני עושה.
כי יש רגעים של שקט, רגע לפני שבוע סוער.
ויש רגעים שבהם אתה נזכר – שלפעמים, דווקא בפריפריה, דווקא ברפואה הציבורית – אפשר לעשות דברים באמת גדולים.
השבוע עמדנו מול מקרה לא פשוט:
מטופלת בשנות ה־40 לחייה, שעברה לפני כשלושה חודשים ניתוח להסרת שחלה בעקבות ציסטה שחלתית בגודל כ־20 ס”מ.
בהתרשמות הראשונית המסה לא נראתה ממארת – אבל תשובת הפתולוגיה קבעה אחרת: סרטן שחלה.
בהתאם, תוכנן לה ניתוח נוסף להשלמת סטייג’ינג – שכלל כריתת רחם, טפולה שנייה, אומנטום (אותו שומן שעוטף את איברי הבטן), וכל מסה גידולית נראית לעין.
בשל אגן “קפוא” – תוצאה של מספר ניתוחים קודמים – ההמלצה הייתה לנתח בגישה פתוחה, עם חתך אורכי גבוה מעל הטבור.
אבל אז, ערב לפני – עצרנו וחשבנו מחדש.
בחרנו לקבל החלטה שקולה, מחושבת, ויש שיגידו – אמיצה: לעבור לגישה רובוטית.
לא כי זה קל יותר – אלא כי זו הבחירה הנכונה עבורה.
וזה התאפשר, כאן בעמק, רק בזכות צוות שלא מוותר:
• צוות ההרדמה, בראשות ד״ר מיכאל רודין
• אחיות חדר ניתוח – ובמיוחד טניה פבלוב, שלא נתנה לשום דבר לעצור אותה
• ד”ר סוזן עבד אלגני, שותפה נאמנה לניתוחים המורכבים, עם גיבוי מקצועי ולב ענק
• והנהלת בית החולים, שנתנה את הגב, את התמיכה ואת האמון – כי בלי הנהלה שמאמינה בך, אי אפשר לזוז צעד
הניתוח בוצע בגישה רובוטית, עבר בהצלחה מלאה וללא סיבוכים.
והמטופלת? שוחררה לביתה כעבור 24 שעות – מחלימה, מחויכת, עם תקווה.
אז כן – לפעמים כל מה שצריך זה לעצור, להסתכל לעמק – ולהאמין שאפשר אחרת
שלכם,
ד״ר קוגן ❤️
