02/05/2022
אויר.
לאחרונה אין לי אותו.
מרגישה שאני צורכת אויר במנות מהירות כדי שלא אאבד אותו.
היום דיברתי עם חברה. אמרתי לה שאני מרגישה שאין לי כוחות לאחרונה. חופש פסח גמר אותי. היום יום לאחרונה גומר אותי. האינטנסיביות של ילדים שלא נמצאים בצהרון ותינוק שדורש את דרישותיו התינוקיות.
אתמול אמרתי לחברה אחרת שאני לא זוכרת בכלל מה אני אוהבת ואז שאלתי אותה - את זוכרת מה אני אוהבת לעשות? והיא צחקה. אני לא צחקתי. באמת שאני לא זוכרת.
ומצד שני
אני זוכרת שזו תקופה כזאת. הילדים מגיבים לקטנצ'יק הזה שנולד. והקטנצ'יק הוא סך הכל ממש קטנצ'יק.
ואני זוכרת גם כמה מזל יש לי על הגב הזה שיש לי שנקרא ארז, בן הזוג שלי. שמתעקש שעל אף שהוא חייב לעבוד, ניצן בוכה מלא כי קיבל מליון חיסונים וזוהר בוכה כי לא קיבלה משהו ונמרוד באיזה שבזה של יום ראשון - מתעקש שאלך בחמש לפיזיותראפיסטית כי אני כבר לא זזה מרוב כאבים בגב. ולא מרשה לי לא ללכת ולהישאר בכאוס הזה הביתי.
וזה לא מובן מאליו.
אז כן, אני בלי אויר. וכמוני הרבה בלי אויר. כי בשנתיים האחרונות החמצן קצת נעלם ללא מעט מאיתנו. בייחוד ההורים שבנינו. והילדים מרגישים שהאוויר קצת אזל אז הם דורשים אותו בדרכים שונות ויצירתיות.
וטוב שהם עושים את זה. כי הם מזכירים לנו כמה חשוב שניקח לנו אויר. שישאר האויר הזה. מזכירים לנו להיות עירניים לעצמנו ולהם. להם ולעצמנו. לא חשוב מה הסדר.
אויר לכולם.
וחשוב גם לבוא ולהגיד - תקשיבו, אין לי אויר. חייב לצאת שניה לקחת אויר.
ויאללה, מספיק עם האובך הזה. צריך פה קצת רוח שתביא לנו רעננות.
שיהיה לכולנו אויר צלול.
#הורות בהנעה 💫
