https://index.alternativli.co.il/2154.html

מקום לנשום -עידן פלג- ליווי תהליכי ריפוי והתפתחות בתרפיה בנשימה, cramim Street, Qiryat `Anavim (2025)

30/11/2025

יש פעמים שהתגובה שלך מרגישה ״מעל ומעבר״ למה שקורה באמת?

20/11/2025

כתבתי בפוסט אחד 9 פעמים את המילה ‘אמת’
ו-9 פעמים את המילה ‘כמה׳ ואני לא הולכת לערוך את זה כי זאת האמת😆

אני מרגישה שיש לי איזו קריאה, לכתוב על המקום הזה של האמת.
של לדבר את האמת הפנימית שלנו. כמה זה חשוב וכמה זה מהותי וכמה זה מרחיב ומגדל
כמה זה מרגש, כשאנחנו מדברים את האמת שלנו
בין אם היא מתקבלת אצל אחרים או בין אם לא
אנחנו פשוט מרשים לעצמנו לתת ביטוי לאמת הזאת, למה שחי בפנים.
אולי זה יפגוש מישהו שצריך בדיוק לשמוע את זה כרגע, ואולי גם לא.

וכשאני נותנת לאמת שלי להישמע-וואו איך שזה פוגש אותי מבפנים. זה מרגיש מרחיב ונעים, וחזק ומהותי בתוכי
וגם- כמה זה מהדהד לאנשים הנכונים, למערכות היחסים הנכונות.

זה מהדהד חזק, האמת הזאת, המהות הזאת, הרטט הפנימי.
כמה זה מהותי, כשזה רוטט מול הבן אדם השני, רוטט את האמת.

כמה אנחנו כאנשים רגישיייים לבולשיט ומרגישים כל כך עמוק כשמדברים איתנו אמת
וכמה אולי זה חסר היום
וכמה כל בן אדם שידבר עוד קצת מהאמת שלו, ויביא עוד קצת את המהות הפנימית שלו- זה בעצם הכוח הגדול שלנו כאנשים פה.

נעמי❤️

19/11/2025

ברגע שאני נהיה טוב לעצמי אני נהיה טוב לעולם.

כשלא טוב לנו עם עצמנו, אנחנו לא טובים לאחרים

כשאנחנו מבקרים את עצמנו בחומרה,
סביר מאוד שנמצא את עצמנו מבקרים גם אחרים.

אם אני לא יודע להכיל את עצמי ברגעי קושי ומשבר, איך אוכל לחבק את האחר כשהוא זקוק לחיבוק?!

אנחנו רוצים להיות טובים
להיות בני זוג מחזקים ותומכים
להיות חברים נאמנים ומרימים
להיות הורים מנחמים ומחבקים
להיות אדיבים ורחבי לב עם זרים

אם אנחנו רוצים מכל הלב להיות כאלו עבור האחרים
אנחנו חייבים להיות כל אלו דבר ראשון עבור עצמנו.

למצוא קודם את הדרך אלינו ואל הלב שלנו
ללמוד איך להיות עבורנו
קרקע יציבה ומרחב בטוח ונעים
בית שבו אנחנו יכולים להרגיש אהובים ורצויים,
גם בזמן של אתגר וסערה.
לתת לעצמנו מקום להתרחב בתוכו
לנשום ולהיזכר כל פעם מחדש
שהשקט והרווחה, היציבות והשמחה
תמיד מתחילים בתוכנו
בבחירה שלנו בנו
בגוף שלנו
בנשימה.

זה הלב של מקום לנשום
לבנות קודם מערכת יחסים פנימית,
לפני שאנחנו מנסים לתקן את כל אלו שבחוץ.
❤️🙏🏻

16/11/2025

לרפא את הילד הפנימי? זה מתחיל דווקא מההורה שבתוכנו

יש בתוכנו מערכת יחסים שלמה
בין ההורה לבין הילד הפנימי.

הילד רוצה לשחק, לחקור, לשאול ולגלות.
הוא זה שרוצה לקום בבוקר ולרוץ יחף על הדשא,
לשאול שאלות שלא תמיד יש להן תשובה,
לצחוק בלי סיבה,
לגעת בעולם בלי הגנות.
הוא זז מתוך הלב, מתוך הבטן,
מתוך אנרגיית החיים.

וההורה?
הוא זה שמתווך, מסביר, מתווה דרך.
נותן “דוגמה אישית”,
עומד בצד דרוך,
מנסה “לעשות סדר”, להגיד מה נכון,
להחזיק את העולם שלא יתפרק.
אומר מילים כמו:
“צריך”, “אסור”, “תיזהר”, “לא מתאים”, “מה יחשבו”.

ומה שמעניין הוא
שההורה הזה
היה פעם בדיוק אותו הילד.
גם לו אמרו “תהיה ילד טוב…״
גם לו התכווצה הבטן כשביקרו אותו,
גם הוא חשב שהוא צריך להוכיח שהוא ראוי.

והיום, כשהוא בתפקיד “המבוגר האחראי”
הוא לרוב לא יודע
איך להיות רך, מכיל, קרוב, מחבק, מרגיע.
כי זו לא השפה שהוא ספג.
זו לא החוויה שהוא בעצמו גדל עליה.

ריפוי שורשי ועמוק מתחיל
כשאני מאפשר למבוגר שבתוכי
לעבור תהליך של שינוי פנימי.
כשאני מלמד את המבוגר הפנימי שלי
לתת מקום גם לטעויות,
לנשום רגע בלי למהר “לסדר”,
להתקרב במקום לנסות לתקן.

וככל שההורה הזה משתנה,
כל מערכת היחסים בתוכי משתנה.
הילד מפסיק להרגיש נזוף, מבוהל ודחוי,
והמבוגר מפסיק לנהל מתוך פחד ושליטה.
לאט־לאט הם הופכים להיות צוות שעובד ביחד.

וככה מתחילה להיוולד
רווחה אמיתית שמגיעה מבפנים.
איכות חדשה של חיבור שמרגיעה את המקומות שצעקו שנים:
“אני לא מספיק”, “מה לא בסדר בי?”,
“למה אני שוב מתנהג ככה?”.

כשאני לומד להיות הורה פנימי רגוע ומכיל
אני מרגיש פחות צורך לרצות,
פחות צורך להוכיח,
פחות פוחד ״לטעות״,
ופחות נלחץ מכל דבר קטן.
הילד שבתוכי מפסיק להרגיש דחוי, לא־אהוב או “לא ראוי”
והמבוגר שבי מפסיק לנהל מתוך הישרדות ופחד.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים בתהליך
״תודעה נושמת לרווחה“
יוצרים מרחב שבו המבוגר הפנימי
לומד איך להוביל מתוך יציבות, חמלה
ונשימה עמוקה

ברגע שהמבוגר משתנה,
הילד הפנימי נרגע
🙏🏻❤️

16/11/2025

לרפא את הילד הפנימי? זה מתחיל דווקא מההורה שבתוכנו

יש בתוכנו מערכת יחסים שלמה
בין ההורה לבין הילד הפנימי.

הילד רוצה לשחק, לחקור, לשאול ולגלות.
הוא זה שרוצה לקום בבוקר ולרוץ יחף על הדשא,
לשאול שאלות שלא תמיד יש להן תשובה,
לצחוק בלי סיבה,
לגעת בעולם בלי הגנות.
הוא זז מתוך הלב, מתוך הבטן,
מתוך אנרגיית החיים.

וההורה?
הוא זה שמתווך, מסביר, מתווה דרך.
נותן "דוגמה אישית",
עומד בצד דרוך,
מנסה “לעשות סדר”, להגיד מה נכון,
להחזיק את העולם שלא יתפרק.
אומר מילים כמו:
“צריך”, “אסור”, “תיזהר”, “לא מתאים”, “מה יחשבו”.

ומה שמעניין הוא
שההורה הזה
היה פעם בדיוק אותו הילד.
גם לו אמרו “תהיה ילד טוב…״
גם לו התכווצה הבטן כשביקרו אותו,
גם הוא חשב שהוא צריך להוכיח שהוא ראוי.

והיום, כשהוא בתפקיד “המבוגר האחראי”
הוא לרוב לא יודע
איך להיות רך, מכיל, קרוב, מחבק, מרגיע.
כי זו לא השפה שהוא ספג.
זו לא החוויה שהוא בעצמו גדל עליה.

ריפוי שורשי ועמוק מתחיל
כשאני מאפשר למבוגר שבתוכי
לעבור תהליך של שינוי פנימי.
כשאני מלמד את המבוגר הפנימי שלי
לתת מקום גם לטעויות,
לנשום רגע בלי למהר “לסדר”,
להתקרב במקום לנסות לתקן.

וככל שההורה הזה משתנה,
כל מערכת היחסים בתוכי משתנה.
הילד מפסיק להרגיש נזוף, מבוהל ודחוי,
והמבוגר מפסיק לנהל מתוך פחד ושליטה.
לאט־לאט הם הופכים להיות צוות שעובד ביחד.

וככה מתחילה להיוולד
רווחה אמיתית שמגיעה מבפנים.
איכות חדשה של חיבור שמרגיעה את המקומות שצעקו שנים:
“אני לא מספיק”, “מה לא בסדר בי?”,
“למה אני שוב מתנהג ככה?”.

כשאני לומד להיות הורה פנימי רגוע ומכיל
אני מרגיש פחות צורך לרצות,
פחות צורך להוכיח,
פחות פוחד ״לטעות״,
ופחות נלחץ מכל דבר קטן.
הילד שבתוכי מפסיק להרגיש דחוי, לא־אהוב או “לא ראוי”
והמבוגר שבי מפסיק לנהל מתוך הישרדות ופחד.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים בתהליך
״תודעה נושמת לרווחה“
יוצרים מרחב שבו המבוגר הפנימי
לומד איך להוביל מתוך יציבות, חמלה
ונשימה עמוקה

ברגע שהמבוגר משתנה,
הילד הפנימי נרגע
🙏🏻❤️

13/11/2025

יש תקופות שבהן זה מרגיש שכל הדרך שעשינו-
כל ההתקדמות, השינויים, הדיוקים-
פתאום לא מחזיקים.
כאילו כל מה שבנינו חוזר אחורה.

מחשבות ישנות, תחושות, פחדים,
התמודדויות שכבר היה נדמה שסיימנו איתן-
פתאום עולות שוב
וזה יכול לתסכל לאללה.

כשאנחנו מרגישים שכבר התקדמנו,
החזרה אחורה נראית כמו כישלון.

אבל האמת?
היא חלק מהתהליך.
התנועה הרגשית, ההתפתחותית, התודעתית
לא מתרחשת ברגע אחד.

אין “קליק” שבו הכל משתנה ברגע אחד.
זה לא מפסק של “און–אוף”.

וכל רגע כזה, שנדמה שמחזיר אותי אחורה,
הוא הזמנה לבדוק עם עצמי כמה באמת ייצבתי בתוכי חוויה חדשה.
עד כמה אני יכול, ליד האתגרים שחוזרים בסיבוב,
להישאר הפעם יציב.

להצליח לפעול בדרך אחרת.
להתרחב ליד הכיווץ.
להישאר שקט למרות הרעש.

אנחנו לא תמיד זוכרים,
אבל דווקא התקופות האלו-
הרבה פעמים הן אלו שמצמיחות אותנו באמת.
שבונות בתוכנו בסיס יציב יותר, מעודכן יותר.
כזה שלא נשען רק על תובנות עבר,
אלא מתפתח ומתעדכן-
כמו עדכון תוכנה בטלפון..

אני משתדל ברגעים האלו להיות הקול השקט בתוכי.
ההורה המיטיב שיודע לחבק ולהרגיע.
לא לחפש מיד פתרונות,
לא לנסות לשנות משהו.
רק להיות שם,
בנוכחות שקטה, מחבקת, קרובה כמה שאפשר-
כזאת שמזכירה לנו שאנחנו בדרך, כל הזמן.

וכל זמן שאנחנו בדרך-
הכל יכול להשתנות.
ושזה תלוי ברמת המודעות, ברמת הגמישות,
ובאופן המחשבה שאנחנו בוחרים לשים.

ולכל אלו שבדרך,
שמרגישים שחזרו לרגע- אולי לכמה רגעים- אחורה,
אני שולח חיבוק גדול מהלב שלי,
ותזכורת רכה של הורה מיטיב,
שנמצא קרוב ונוכח.

10/11/2025

ביקורת עצמית vs בקרה עצמית

כשאתה פוגש ביקורת עצמית, אתה כנראה פוגש אותה כי אכפת לך.
כי יש לך יכולת לשים לב לפרטים.
יש לך קוד פנימי של איכויות מסוימות או אידיאלים מסוימים ובשילוב עם המקום שבו משנה לך מה חושבים עליך,
איך תופסים אותך מבחוץ-
נוצרת הביקורת העצמית.

כאילו החלק שקשור לבחוץ, לאיך ומה שחושבים עליך,
מתערבב עם הקו הפנימי, והביקורת כבר לא נשארת רק בקרה עדינה אלא נהיית שיפוט.

היית יכול להסתפק בבקרה עצמית-
כזו שכן מובילה אותך, תוך כדי תנועה, תוך כדי הדרך,
לדייק את עצמך יותר ויותר על פי הקו, על פי השביל הפנימי, הקוד המוסרי, והתפיסה הרוחנית שלך,
אבל משהו מחזיר אותך שוב ושוב להיות השופט הנוקשה של עצמך.

אני עברתי בחיי דרך המקומות האלו של ביקורת עצמית צולבת ורק היום אני מבין בצורה ברורה יותר את המניע.

אני מבין שהיה לי אכפת- עוד לפני מה אחרים חושבים-
מהבסיס של הדברים:
היה לי אכפת להיות נאמן לערכים הפנימיים שלי. ליושרה, לשקיפות, לאמת.

עברתי בחיים תחנות שבהן הביקורת העצמית שלי כילתה אותי והשאירה אותי הרבה פעמים מדמם.

ואולי זה תיאור קצת דרמטי,
אבל מי שמכיר את החוויה הזו יוכל אולי להזדהות,
כי יש שם לגמרי אלמנט של הכאבה ופציעה.

בדיעבד, היום, כשאני יודע לנהל את המקומות האלו טוב יותר.
אני מבין עד כמה הביקורת העצמית היא חסרת טעם,
כי היא מסירה את הטעם מהעיקר.

והעיקר הוא לדייק אותנו לפי סולם הערכים הפנימי שלנו ובכלל לא לעסוק ברעיון של איך אני נתפס מבחוץ, כי זה משהו שאין לי באמת שליטה עליו.

השליטה היחידה שלי היא פנימית.

בקרה עצמית היא חשובה
לנו, אנשי הלב, האנשים שרואים את הפרטים, ששמים לב לניואנסים.
בקרה עצמית חשובה כדי שלא נחיה בקונפליקטים פנימיים-
בין ערך מצד אחד, לבין חוסר הלימה במחשבה ובפעולה שלנו בשטח.

בקרה עצמית היא המנגנון שלנו לשיפור עצמי מתמיד ובתור כאלו ששואפים לשלמות-
כמה טוב לדעת שאפשר להשתנות ולהשתפר.
תמיד.

10/11/2025

ביקורת עצמית vs בקרה עצמית

כשאתה פוגש ביקורת עצמית, אתה כנראה פוגש אותה כי אכפת לך.
כי יש לך יכולת לשים לב לפרטים.
יש לך קוד פנימי של איכויות מסוימת או אידיאלים מסוימים.
ובשילוב עם המקום שבו משנה לך מה חושבים עליך,
איך תופסים אותך מבחוץ-
נוצרת הביקורת העצמית.

כאילו החלק שקשור לבחוץ, לאיך ומה שחושבים עליך,
מתערבב עם הקו הפנימי, והביקורת כבר לא נשארת רק בקרה עדינה אלא נהיית שיפוט.

היית יכול להסתפק בבקרה עצמית-
כזו שכן מובילה אותך, תוך כדי תנועה, תוך כדי הדרך,
לדייק את עצמך יותר ויותר על פי הקו, על פי השביל הפנימי, הקוד המוסרי, והתפיסה הרוחנית שלך,
אבל משהו מחזיר אותך שוב ושוב להיות השופט הנוקשה של עצמך.

אני עברתי בחיי דרך המקומות האלו של ביקורת עצמית צולבת.
ורק היום אני מבין בצורה ברורה יותר את המניע.

אני מבין שהיה לי אכפת- עוד לפני מה אחרים חושבים-
מהבסיס של הדברים:
היה לי אכפת להיות נאמן לערכים הפנימיים שלי. ליושרה, לשקיפות, לאמת.

עברתי בחיים תחנות שבהן הביקורת העצמית שלי כילתה אותי והשאירה אותי הרבה פעמים מדמם.

ואולי זה תיאור קצת דרמטי,
אבל מי שמכיר את החוויה הזו יוכל אולי להזדהות.
כי יש שם לגמרי אלמנט של הכאבה ופציעה.

בדיעבד, היום, כשאני יודע לנהל את המקומות האלו טוב יותר,
אני מבין עד כמה הביקורת העצמית היא חסרת טעם.
כי היא מסירה את הטעם מהעיקר.

והעיקר הוא לדייק אותנו לפי סולם הערכים הפנימי שלנו.
ובכלל לא לעסוק ברעיון של איך אני נתפס מבחוץ.
כי זה משהו שאין לי באמת שליטה עליו.

השליטה היחידה שלי היא פנימית.

בקרה עצמית היא חשובה
לנו, אנשי הלב, האנשים שרואים את הפרטים, ששמים לב לניואנסים.
בקרה עצמית חשובה כדי שלא נחיה בקונפליקטים פנימיים-
בין ערך מצד אחד, לבין חוסר הלימה במחשבה ובפעולה שלנו בשטח.

בקרה עצמית היא המנגנון שלנו לשיפור עצמי מתמיד.
ובתור כאלו ששואפים לשלמות-
כמה טוב לדעת שאפשר להשתנות ולהשתפר.
תמיד.

09/11/2025

האם לדעתך ביקורת עצמית היא כוח מניע או כוח מעכב?

06/11/2025

אמונה VS אמת

אנחנו מסתובבים בעולם עם המון אמונות על עצמנו:
שאני לא מספיק חכם, שאני רגישה מדי, שאני לא יודע לעמוד על שלי,
שאם אני לא בשליטה- משהו רע יקרה,
שאני “כזה” ו“כזה”, כי ככה אני כבר שנים.

אבל האם זו באמת האמת?

רובנו חיים את החיים דרך אמונות שהפכו למציאות.
האמונה הפנימית הפכה לעובדה מוצקה,
ואנחנו כבר לא עוצרים לשים לב
שזו בסך הכל מחשבה שחזרה על עצמה שוב ושוב,
עד שהפכה לאמונה, ומשם- לזהות.

אנשים רגישים, עמוקים, כאלה שלוקחים ללב
נוטים במיוחד לבלבל בין אמונה לאמת.
כי אם אני מרגיש משהו חזק, זה חייב להיות אמיתי, נכון?
אבל לפעמים מה שאני מרגיש נובע בכלל מזיכרון ישן,
מפצע, מהפחד לא להיות אהוב, או מהצורך באישור.

ומה אם נתחיל לשים סימני שאלה קטנים
במקום סימני קריאה?

מה אם נזכור שכל אמונה -
גם זו שהכי משכנעת -
היא רק עדשה, לא מציאות?

כשאנחנו מתחילים להבין את זה,
משהו בנו משתנה

לא כי הכל נפתר ברגע, אלא כי אנחנו מתחילים לזהות את הדפוסים.
אנחנו כבר לא מגיבים אוטומטית מתוך האמונה,
אלא מתחברים לאמת הפנימית שלנו,
לאותה ידיעה שקטה מתחת לכל הרעש.

זו בדיוק העבודה שאנחנו עושים בתהליך של תודעה נושמת לרווחה.
פוגשים את האמונות שהפכו לאמיתות,
נושמים לתוכן,
ולאט־לאט מגלים את האמת הפנימית שמסתתרת מאחוריהן.

וזה לא שאני או מישהו אחר כבר סיים את המסע הזה-
כולנו שם, כל הזמן.
מגלים עוד שכבות, עוד אמונות ישנות,
ושוב נושמים, בוחרים, ומאפשרים לאמת הפנימית שלנו
להתגלות יותר ויותר בכל פעם.

איפה בחיים שלך יש אמונות שהפכו ל"אמת"?
ומה יקרה אם תסכימי לבדוק אותם מחדש?

04/11/2025

היי, כאן נעמי 👋 (בין היתר גם בת הזוג של עידן)
בשבועיים האחרונים אני מנהלת את התוכן והסושיאל של מקום לנשום (כן כן, עידן עדיין מתבלבל לפעמים בין סטורי לרילס 😅).
מאז שאני עושה את זה, יצא לי לקרוא המון מהמילים שהוא כותב כאן לעומק.

ומשהו בי ממש שם לב איך עצם הקריאה הזו,
"השחייה" היומיומית בתוכן הזה,
מרימה לי את התדר. שומרת עליי.
עוזרת לי גם ברגעים מאתגרים להישאר מחוברת לעצמי.

וזה מתחבר לי בדיוק לפוסט הבא של עידן-
על הבחירה שלנו מה נכנס פנימה.
תבחרו בתוכן שמזכיר לכם מי אתם באמת.
אוהבת

⬇️⬇️⬇️⬇️

‏לבחור את ערוצי התוכן שלנו
‏
באיזו תקופה מדהימה אנחנו חיים.
כל כך הרבה מידע, תוכן וערך

‏הצרה שלנו היא לא מחסור, אלא עודף.
יש יותר מדי, וחשוב לבחור נכון.

‏מה שאנחנו שומעים ורואים נספג אלינו-
לתוך התודעה ולתוך ההוויה.

‏לכן זה כל כך חשוב לבחור את התוכן
שנכנס אל המרחב שלנו.

‏אני באופן אישי לא צורך חדשות
(מה שהעלה באופן משמעותי את רמת שביעות הרצון שלי מהחיים😉)

לא צורך רכילות,
לא צורך בידור במינונים גבוהים.

עיקר התוכן שנכנס אליי
הוא תוכן שמעורר בי השראה,
שמרים את התדר שלי,
שגורם לי תחושה טובה של התרחבות
בגוף ובנפש.

כל חומר אחר, כל תוכן אחר
בין אם הוא מגיע דרך המדיות השונות
או דרך הפיות של האנשים שסביבי
פשוט נדחה על הסף.

ממש כמו שלא תאפשרו לכל אדם
לבקר בבית הפיזי שלכם,
לעלות על הספות עם נעליים מלוכלכות,
לדבר בגסות,
או לפעול בדרך שפוגעת בקדושה של המרחב הזה.

לקחת אחריות על החיים שלנו,
על הבחירות שלנו,
על התודעה שלנו
עוברת גם במקום הזה.

#בחירהמודעת #תדרגבוה #חדשותהיום #תוכן

מקום לנשום -עידן פלג- ליווי תהליכי ריפוי והתפתחות בתרפיה בנשימה

30/11/2025

20/11/2025

19/11/2025

16/11/2025

16/11/2025

13/11/2025

10/11/2025

10/11/2025

09/11/2025

06/11/2025

04/11/2025

Address

Website

Alerts

Shortcuts

Share

Category