גלילה זמושצינסקי ייעוץ זוגי

05/06/2024

הוא לא רצה טקס וחגיגת נשואין.
היא מאוד רצתה.
הוא לא רצה ילד נוסף
היא מאוד רצתה.
הוא רצה לגור באזור כפרי
היא רצתה עיר.
הוא עבד
היא לא.
המטרות המשותפות היו מעטות.
לא היו בטוחים ברגשות שלהם ולא "בביחד" שלהם.
ואז פרצה המלחמה, הוא גוייס בצו 8.
היא נשארה לבד בבית עם פעוט בן 3.
התגעגעה אליו מאוד
הבינה כמה היא זקוקה לו וכמה הוא בעל ערך.
הוא התגעגע מאוד אליה ואל הבן.
הבין שהיא יקרה לו.
שהגיע הביתה סיפר לי שאמר לה "אני מוכן להתחתן ומוכן לילד נוסף".
מה קרה? שאלתי
"פרופורציות
מה שנראה לי עקרוני לפני המלחמה, עכשיו אני מבין שהעקרון החשוב ביותר הוא המשפחתיותכל היתר פחות חשוב".
לעיתים התרחקות מאפשרת
לראות את החיים מזוית אחרת ולהבין
את הרגשות
העמוקים שלנו.

11/12/2022

04/11/2022

דברי חכמה של שי פירון

מילים ולחן: נעמי שמרעייפות בלתי מוסברת פיק ברכיים לא מובן זו שעה שלא חוזרת לעולם - אבל בליבך אתה יודע שמעבר לפינה אהבה חדשה ממתינה אחרי החגים יתחדש הכל יתחדש...

21/09/2022

שנה טובה
מחשבות טובות
מעשים טובים
והרבה אהבה

09/07/2022

כתב מי שכתב שגירושים קורים מכיוון שיש נישואים.
ומה עם פרידות ללא נישואים?
הם לא שוברי לב?
אנשים צעירים נישאים (בדרך כלל) מאוהבים,
אך לא יודעים כיצד לקיים זוגיות מיטיבה, אם אין להם מודל הורי של זוגיות טובה.
הם לא יודעים להקשיב, הם לא יודעים "לראות"
את בן/ת הזוג.
הם מרוכזים בעצמם, ברצונות שלהם ובמה שמגיע להם.
וממהרים להפרד
בקלות בלתי נסבלת.
(אין לי ספק שיש גם גרושים נכונים וטובים).
כפי שבבית הספר היסודי, יש שיעורי כישורי חיים.
כך בתיכון צריכים להיות שעורים על זוגיות.

11/04/2022

חג של יחד בשמחה.
מיקוד בעיקר ולא בתפל.
בטוב וקיים.

24/05/2021

מה קרה לפייסבוק שמעלה לי כל הזמן הצעות לצפייה?

09/12/2020

הוא גבוה עם בלורית עבותה ומבט חודר.
היא תמירה עם חיוך ביישני.
הוא בן 47 היא בת 39
לא נישאו מעולם.
היא הציבה אולטימטום או נישואין או פרידה.
הוא: (פונה אלי) שלא תביני לא נכון, אני אוהב אותה, היא נהדרת.
היו לי המון אהבות, אך בשלב מסוים זה נגמר.
לא יודע אם מתאים לי להנשא
לא יודע אם אוכל להעניק לה אושר עוד שנים
היא: (פונה אליו) גם לי היו אהבות, מרגישה שהאהבה שלי אליך עמוקה, מיוחדת, בוגרת יותר.
אני: שאומרים לכם את המילה נישואין מה האסוציאציה הראשונה שעולה ?
הוא: אובדן עצמאות.
היא: ילדים.
הוא: ילד, התחיל לדגדג לי, אני דווקא רוצה
אני: הבאת ילד לעולם, זה ממש אובדן עצמאות..
ומכאן עברנו לשאלות פילוסופיות שימושיות.
מהי עצמאות?
מהי מחוייבות?
הורות ועוד...
עדיין לא סיימנו....

30/09/2020

הגיעו זעופים, נמנעים מליצור קשר עין.
נשואים כ40 שנה, חיים שלוים בדרך כלל.

אני: מה קשה לכם?

הוא: (בכעס) אני לא מרשה שהיא תצפה בסדרות כל היום.

היא: (בלעג) הוא לא מרשה.. ומי בדיוק שואל אותו?

הוא: (מגביר את קולו) זהו, אני ל א יכול יותר, את שומעת איך היא מדברת אלי?

היא: מאז שהוא יצא לפנסיה
הוא חושב שהוא יקבע לי, חושב שהוא יקבל עבורי החלטות ואני צריכה לשמוע בקולו.

הוא: אני קובע לך?
את כל הזמן נותנת לי פקודות
"אל תניח את זה שם, תסדר,
תביא, תלך.."

היא: א נ י ??
מי אומר, "אני לא מרשה לה?"
אני אמרתי לך פעם שאני לא מרשה לך משהו"

הוא: לך, בכלל לא איכפת ממני! .

היא : אפשר לחשוב ש ל ך איכפת ממני.

אני: מה היית רוצה ?

הוא: שנעשה יותר דברים ביחד.

אני: שהיא רואה סדרות, מה אתה מרגיש?

הוא: (מביט לתקרה) שהיא רואה סדרות, אני מרגיש בודד.

היא: (מביטה בו בתמהון)
בודד?
לא ידעתי שאתה מרגיש כך
פניה מתרככות, עיניה מצטעפות
היא מניחה עליו יד מנחמת.
אם רק היית אומר, היא ממלמלת...

21/09/2020

בערב ראש השנה, היא התקשרה לאחל לי שנה טובה. היא הגיעה אלי לפני כעשר שנים, אישה יפה , לבושה מוקפד, מטפחת משי כרוכה לצאוורה (כי הצוואר כבר לא משהו) היא היתה בת 70 לערך,
בעלה נפטר בפתאומיות, סיפרה על זוגיות מאושרת מאוד, על הרגשת השבר, על חוסר האונים, על הקושי להשאר לבד, על הריק.
בשיחות בינינו , התגלתה אישה עם כישרונות רבים, עם תחביבים שהודחקו וחלומות שלא התממשו.
התגבשו אצלה ההבנות לגבי היכולות שלה.
היא החליטה ללמוד תחום שחלמה עליו,
הפכה למקצועית ומקבלת הערכה והכרה רבה.
היה מרתק לראות התחלה כל כך מוצלחת בגיל 70, כאשר נדמה היה לה שנגמרו לה החיים.
אבל זה לא סוף הסיפור...

"התאהבתי, (היא לוחשת) ... פעם ראשונה שהתאהבתי במישהו אחרי בעלי,
הוא חיזר אחרי ללא הפסקה , בתחילה סרבתי, היו לי לילות שבכיתי, הרגשתי פרפרים בלב...
כל כך שמחתי איתה
כנראה ללב אין גיל.

05/09/2020

בבריכה..
שני ילדים נחמדים,
אני: המציל ביקש שלא תקפצו לבריכה
הילד: מצביע על חברו
"זה הוא אשם , הוא לימד אותי לקפוץ"
אני: איזה יופי, כיף להעביר את האשמה לאחר
הילד: אבל באמת הוא לימד אותי..
אני חושבת על זוגות שמגיעים אלי, בטוחים שהאשם במערכת היחסים שלהם טמונה רק בבן/ת
זוגם.
כבר מגיל צעיר אומרים להורים
"זה הוא התחיל"
אומרים למורים "זה הוא דיבר איתי"
אף פעם לא לוקחים אחריות, תמיד זה האחר..
לא בודקים מה אני יכול לעשות אחרת.
זוגיות נכונה מתחילה אצלנו כבר כילדים כאשר אנו לומדים לקחת אחריות.