04/01/2024
החשש להנעה:
תקופה ארוכה שאני רוצה לכתוב על העיסוק שלי. המקצוע שלי, הייעוד שלי,
בכדי להתמקצע בכתיבה ובכלל, לצאת לאור המקצועי.
תקופה ארוכה שאני נמנעת. כותבת, מוחקת, מניחה בצד ולא ניגשת. מתייעצת, מתלוננת ובעיקר מרגישה שזה לא מספיק.
מה יגידו, איך יגיבו, זה מספיק מקצועי?
חשוב מאוד שמה שאפרסם יראה מקצועי מאוד, ברור, מעניין, מועיל.
יש המון נושאים לכתוב עליהם. יש הרבה מקרים מעניינים שעברו ועודם מתרחשים בקליניקה אצלי, אז מה הבעיה שלי? כמה אני מושקעת בביקורת כלפיי כתיבה?
ואז זה הכה בי.
רוב האנשים שחשוב ואף יקל עליהם להגיע לטיפול, חווים בדיוק את המצב הזה לפני שפונים לטיפול. חשש מהנעה. קושי להתחיל.
הרצון לוודא שיהיה טיפול מועיל, מדוייק, או ההבנה שמה שמתרחש בחדר הוא לחשוף את הפחדים העמוקים שלנו, השאלות הקשות בחוויה שלנו והתשובות עליהן,
הן מה שבדרכ מונעים בעדנו להניע, לשנות, להתחיל מחדש.
פחד שיראו את המקומות הפגיעים בי.
יש גם את נושא הכסף שהוא התירוץ האולטימטיבי אך למעשה (רק) הסימפטום לחשש או לפחד להתחיל. נושא הכסף בטיפול יושב גם על ערך עצמי. על זה ארחיב בפעם אחרת.
אז התחברתי לתחושת החשש שבי והחלטתי לכתוב אותה. ככה, כמו שזה. כי זה הכי אני כרגע וכרגע, הכי מחובר. ועל זה אני עובדת בקליניקה.
להתחבר לחלקים ששכחנו בצד ולהעצים אותם.
להתחבר לרצון לעשות שינויים בחיים.
להסתכל לטעויות ולחלקים הלא נעימים שבנו בעיניים וללמוד להוריד את העוצמה והווליום שלהם.
לפגוש את האנושיות שבנו.
בסופו של יום אנחנו פוגשים בחדר הטיפולים את הצרכים הכי בסיסיים שלנו. וכמה חשוב לתת לצורך בסיסי מקום גם בתור הבוגרים שאנחנו היום.
מה אני מציעה?
קודם כל, להכיר בפחד או החשש שגוברים על הרצון בכם להניע בינכם לבין עצמכם.
להתחיל בתהליך בכדי להכיר את עצמכם קצת יותר,
זאת לטובת מפגש מול עוד רבדים בכם, היבטים חדשים לסיפור חייכם.
וויסות עוצמות של תחושות ורגשות.
אז עם התחושה המעקצצת בי של ביקורתיות על מה שכתבתי אבל עם הכרה וחיבור גדול יותר מהספק, אני מניחה כאן את המילים שלי לגבי נושא החשש להנעה ויוצרת התחלה חדשה לגבי חווית הכתיבה אצלי. :)
מקווה שתפגשו גם אתם התחלות חדשות בקרוב.
תמרה יעקבי, פסיכותרפיסטית גופנית.
