07/04/2020
ש לי איחול לחג שיעצבן אתכם😉:
כולם מברכים עכשיו "שנצא מבידוד לחירות". וואללה. שנצא כולנו במהרה. אבל אני רוצה לאחל לנו "שנמצא את החירות בתוך הבידוד" (חירות קטנה, מיני חירות). .
רגע! לפני שאתם מתחילים לגלגל עיניים ולהתנשף, תחשבו על זה. התקופה הזו משגעת את כולנו. לכל אחד היא לוחצת על נקודה רגישה אחרת:
אצל האחד היא מדליקה את החרדה הבריאותית,
אצל אחר את החרדה מההשלכות הכלכליות (חרדה הישרדותית לא פחות).
אצל שלישי, לא זה ולא זה מפריעים לו, אבל השעמום...השעמום הורג אותו. בעוד שאחר כבר לא יכול לסבול את הריחוק והניתוק.
והאחר (האחר) כבר לא יכול לסבול את סיר הלחץ בבית.
ויש עוד מלא אפשרויות. כזה רחב הפסיכה האנושי.
העניין הוא כזה.
כל המצוקות כולן קשורות בכניסה שלנו למצב ההסגר יחד עם דפוסי מחשבה והתנהגות שמלווים אותנו כל החיים במצב שגרה.
ווואללה, לא כולם מתאימים למצב בידוד חברתי מתמשך.
בתרגולים שלנו בצ'יקונג, אם אנחנו מגיעים לאיזושהי אי נוחות גופנית, זה אומר אחד משניים: או שהגוף לא רגיל ומקטר (אבל עם עוד קצת תרגול, הוא יתרגל), או, שאנחנו מחזיקים את עצמנו לא נכון, או זזים קצת לא נכון, ואז בדרך כלל נגלה, ששינוי קטן בזוית, בגובה, במנח, אפילו שינוי ממש קטן, מביא להקלה ולירידה באי הנוחות.
אותו כנ"ל כאן: ראשית, practice makes perfect, ומן הסתם אחרי שלושה שבועות במצב הזה אתם כבר לא באותה נקודה שהייתם לפני שבועיים. משהו שקע. משהו מן הסתם התחיל להתרגל קצת.
אבל מה שיותר מעניין הוא שכאן הפוטנציאל לחירויות קטנות.
אם נתמקד במשהו אחד בלבד, שהכי משגע אותנו בימים אלו,
ואם נצליח (גם אם במאמץ) - ולו פעם אחת:
- להסתכל עליו מזוית טיפה אחרת
- או שנצליח לא להגיב בדפוס ההתנהגות האוטומטי שלנו
- ואולי נצליח לאמץ משהו חדש, שינטרל אותו
נופתע לגלות שיוקל לנו.
לא שנדמה לי שזה פשוט, אבל אם מאד נרצה, זה אפשרי.
ואז נגלה שלל חירויות קטנות:
החירות להרגיש יותר טוב בתוך (ולמרות) המצב.
החירות לא להיות שבוי בדפוסים של עצמנו.
החירות להפתיע את עצמנו (ואת הסביבה שלנו).
החירות להנמיך ציפיות - וליהנות.
החירות לצאת מהשגרה של עצמנו ולגלות דברים חדשים.
החירות להתפתח ולצמוח.
והכי חשוב, בואו נזכור שזו גם זכותנו המלאה להמשיך כמו עכשיו, ולא לעשות כלום. זו בהחלט בחירה לגיטימית. "אף אחד לא יקח מאיתנו את הזכות לשבת בבידוד ולקטר". גם זו חירות 😉
חג שמייח