02/12/2022
פוסט טראומה מול תסמינים פוסט טראומטיים
בשנים האחרונות ההתמודדות של אנשים עם פוסט טראומה נכנסה לשיח הציבורי והחלה לקבל לגיטימיות בציבור וטוב שכך. איך לא? אנחנו מדינה מוכה מלחמות ופיגועים אבל לא רק. פוסט טראומה יכולה להיות מקושרת לכל חוויה מטלטלת ומסכנת חיים כמו אירוע טבע, תאונה, פגיעה פיזית או מינית ועוד.
אני נתקל בהרבה אנשים שחוו אירועים לא פשוטים בחייהם ולפעמים האירועים האלה משאירים עליהם חותם. הם משפיעים עליהם באופן שמשנה להם את החשיבה, את ההרגשה ואת ההתנהגות שלהם. הרבה בפעמים הם אפילו לא מודעים לזה או לא מבינים מה בכלל עובר עליהם, מבחינתם הכל ממשיך כרגיל רק קצת אחרת.
מצד השני יש את האנשים שקצת חוקרים או מכירים את המושג "פוסט טראומה". יש כאלה שהולכים לטיפול ומאוד מודעים למה שעובר עליהם ויש כאלה שמשתמשים במושג הזה, או האבחנה הזו באופן לא נכון או לא מדויק. אז חשבתי לכתוב לכם קצת על המושג פוסט טראומה, כי לפי דעתי זה חשוב להבין מה עובר עלינו, גם בשביל להתאים את הטיפול הנכון.
נתחיל מזה שפוסט טראומה היא אבחנה פסיכיאטרית שצריכה לעמוד בכמה קריטריונים לפי ספר האבחנות הפסיכיאטרי DSM-5:
א. אדם חווה אירוע טראומטי (מסכן חיים, פציעה חמורה, תקיפה מינית וכו'), היה עד לאירוע טראומטי של אדם אחר או כאשר אדם קרוב לו חווה אירוע כזה.
ב. הזיכרון הטראומתי נחווה מחדש באופן חוזר באמצעות אחת מהדרכים הבאות: זיכרונות חוזרים וחודרניים, חלומות חוזרים שמעוררים סטרס, פלאשבקים, תחושת מצוקה משמעותית בחשיפה לגירויים שמזכירים את האירוע או עוררות גופנית (דפיקות לב למשל) בחשיפה לגירויים שמזכירים את האירוע.
ג. ניסיון להימנע מגירויים שקשורים לטראומה באחת מהדרכים הבאות: הימנעות מזיכרונות, מחשבות או רגשות או הימנעות מגירויים חיצוניים כמו מקומות, אנשים, חפצים וכו'.
ד. שינויים שליליים במחשבות, רגשות ומצב הרוח שהחריפו לאחר האירוע הטראומטי לפחות בשתיים מהדרכים הבאות: חוסר יכולת לזכור דברים משמעותיים מהאירוע, אמונות שליליות על עצמי ועל העולם, מחשבות מעוותות בנוגע לאירוע שגורמות לאדם להאשים את עצמו או הסביבה באירוע, רגשות שליליים הקשורים לטראומה (פחד, כעס, אשמה וכו'), תחושה של ניתוק מאחרים וחוסר יכולת לחוות רגש חיובי.
ה. שינויים בעוררות ובתגובתיות הקשורים לטראומה הכוללים שניים מהסימפטומים הבאים: רגזנות או התפרצויות זעם, הרס עצמי או נטילת סיכונים, דריכות מתמדת, תגובת בהלה מדברים שונים, קשיי ריכוז וקושי להירדם או לישון שינה רצופה.
ו. משך כל הקריטריונים נמשך מעל לחודש
ז. הסימפטומים גורמים להפרעה משמעותית בחיי האדם, כך שזה פוגע בתפקודו.
ח. הסימפטומים לא נגרמים מטיפול תרופתי, חומרים ממכרים או מחלה.
כאשר כל הקריטריונים מופיעים אנחנו יודעים שיש אבחנה של פוסט טראומה וישנם טיפולים ספציפיים המיועדים לאבחנה זו.
לעיתים לא יופיעו כל הסימפטומים ואנחנו נחווה רק חלק מהסימפטומים המתוארים פה. אז קודם כל אומר שזה נורמלי שנחווה דברים כאלה לאחר אירוע טראומטי, זה הדרך של הגוף והנפש שלנו להתמודד ולעכל את מה שחווינו.
כאשר עובר חודש מאז האירוע ועדיין אנו חשים כך, זו יכולה להיות נורה אדומה שכדאי להתחיל לטפל בה ולהתייחס אליה כהתחלה של הפרעה. לאו דווקא שזה יוגדר כפוסט טראומה אך כן נתחיל להסתכל על התסמינים הפוסט טראומטיים ונתאים טיפול שייתן מענה לאותם תסמינים.
עד שתפנו לטיפול אני כן יכול להמליץ על כמה דרכים שיכולים לעזור לנו להתמודד:
1. שתפו את הקרובים אליכם במה שאתם מרגישים- הרבה פעמים אנחנו נמצאים בתחושה שאנחנו לבד בסיפור הזה ושאנחנו לא יכולים לשתף את הסביבה שלנו מתוך תחושות של אשמה או בושה. לספר לאדם קרוב שאפשר לסמוך עליו יכול לעזור להיפטר מתחושות אלו.
2. תשדלו לא להימנע מדברים שמזכירים לכם את האירוע- חשוב לעשות זאת בצורה בטוחה והדרגתית ובמידה וזה מעורר בכם תחושות מצוקה משמעותיות, פנו לעזרה מקצועית.
3. חפשו מידע- מידע מגורמים מקצועיים ונכונים יכול להפחית את חוסר הוודאות ולספק תחושת שליטה. חשוב לדעת ממי לצרוך את המידע ולחפש מטפלים מקצועיים שלמדו במסגרות מקובלת.
