07/01/2022
השבוע הייתי צריך לקחת חופשת מחלה בעקבות פציעה לא צפויה.
תמיד כשאני חולה/פצוע החיים כאילו מעמתים אותי שוב עם התודעה שאנחנו בני חלוף - יצורים די שבריריים בסך הכל.
עם הפציעה נוצרה עצירה.
ג׳ודית לואיס הרמן (1992) הציגה את זה יפה כשהתייחסה לאותה עצירה כשיתוק של ההסתגלות האנושית הרגילה של החיים והשלמות הגופנית. הרמן אף ראתה באותה עצירה כעלולה לייצר תגובות של קטסטרופה (פחד עז, חוסר ישע, אובדן שליטה וסכנת הכחדה).
תהליך טיפולי מתחיל בראש ובראשונה בחיזוק הזכות בחיים - גם אם זה אומר לחיות קצת אחרת.
בנוסף, ההחלמה יכולה להתנהל רק בתוך הקשר של יחסים. בקשרים ישנים/מחודשים עם הזולת הכוללים: יכולת בסיסית לאמון, לאוטונומיה, ליוזמה, לכשירות, לזהות ולאינטימיות.
מתוך אותם קשרים עם הזולת נוצרת גמישות מחשבתית, יצירתיות וחמלה. כל אלו מאפשרים לאדם הפצוע לבחור שוב בתנועה.
מאחל לכולנו סופ"ש מקסים ובריא
גל