09/11/2025
אם יש משהו שאי אפשר להגיד עלי, זה שאני עצלנית.
באופן אישי, אני בכלל לא מאמינה במושג הזה.
אבל אם תבקשו ממישהו לתאר אותי “עצלנית” לא תופיע בתיאור.
ועדיין, ב־7.10 נתקעתי.
פשוט לא הצלחתי להזיז את עצמי לעשות כלום.
אם תגללו אחורה, תראו שבקושי כתבתי כאן.
אם תבדקו בחדר הכושר תגלו כמעט אפס כניסות.
לא יצאתי לשום מקום, חוץ מהעבודה או מילואים.
פשוט נעצרתי במקום.
ואז, בשישי, ראיתי את הסרטון הזה של האופוסום ואמרתי לעצמי – זו אני!.
להיות משותקת מפחד זו לא בחירה מודעת, בדיוק כמו שכאב כרוני הוא לא בחירה מודעת.
שניהם קורים כשהמוח מזהה רמות גבוהות של סכנה ומשגר סימני אזהרה לכל הגוף.
אצלי זה התבטא בקיפאון מחשבתי.
אצל אנשים כאובים זה מתבטא בכאב ובחוסר יכולת לזוז.
בסופו של דבר, המוח הוא לא האויב שלנו.
הוא רק מנסה להגן עלינו,
פשוט לפעמים קצת יותר מדי.
