04/11/2025
לפני 17 שנים ישבתי בוכה מול מורי ורבי, יהונתן הריסון המאטסר שלי לזן (מיינפולנס)
המילים "הילד שלך על הרצף האוטיסטי" התנגנו אז בראשי כמו פסק דין,
ולא הצלחתי להכיל את זה.
בתוך הלב התרוצצו משפטים כמו: הוא לא יתגייס. הוא לא יתחתן. הוא לא יהיה כמו כולם.
והדמעות לא פסקו.
יהונתן הביט בי בעיניים רכות ואמר:
"ואולי זו ברכה גלית ... כי לא יחטפו אותו."
זה היה בימי חטיפתו של גלעד שליט.
הוא חייך חיוך קטן ומר,
ואני זוכרת שחשבתי איזו אמירה משונה.
מי היה מאמין שהמשפט הזה, שנאמר אז כמעט באגביות, יקבל משמעות אחרת,
כל כך חדה, דווקא היום.
ביום יום, אני כל כך שלמה עם איתן שלי.
הוא השלם שלי.
הוא מלמד אותי מהי הקשבה עמוקה,
מהי שלווה, ומה זה פשוט להיות.
אבל יש רגעים רגעי מעבר
כמו עלייה לכיתה א', לחטיבה,
או כמו הבוקר כשהתמונות מהצבא נשלחו מתל השומר
פתאום משהו בלב משנה מצב
כאב עתיק, עדין, כמעט נשכח, מבצבץ.
הוא כבר לא שורף כמו פעם,
אבל הוא לוחש לי הנה, עוד שלב
הבוקר ניסיתי לדמיין, רק לשנייה,
את איתן שלי בלי האוטיזם
אבל האמת?
אני לא יודעת לשחק את המשחק הזה.
הוא לא צריך להיות "בלי".
הוא פשוט איתן. שלם איך שהוא.
ואז זה מכה בי
בשנת 2023 איתן היה "אמור" להתגייס.
ואני לא יודעת איך להניח את התחושות האלה בתוכי
האם זו הקלה? עצב? אשמה?
האם זו חמלה על משפחות החיילים,
או כאב שאין לו מילים?
ואז אני לוחשת לעצמי ה- 7 לאוקטובר וכאב חד מפלח את הבטן.
שלחתי את התמונות למשפחה המורחבת המופלאה שלי, המילים החמות
והאימוג’ים שלהם היו מדויקים להפליא 🥹❤️
התרגשות. כאב. ובעיקר אהבה ענקית לאיתניקו שלנו.
בכל יום שלישי הוא לובש חיוך,
יוצא למסגרת שלו ביוזמה המבורכת של ביה"ס "גיל" תל אביב.
#מתמודדיםעםאוטיזם
❤️מוזמנות להפנות אליי נשים שזה עתה קבלו את האבחון, אשמח לשתף אותן במסע שלי.
