22/11/2025
השבוע בקליניקה הזכיר לי שוב עד כמה הרגשות מנהלים אותנו כהורים. יש רגשות שקל לשאת ויש כאלה שמטלטלים: תסכול, אכזבה, עלבון, רגעים שבהם אנחנו בטוחים שנכשלנו או שאיבדנו את המקום שלנו.
ולעומת זאת - הרגעים הטובים, אלה שממלאים את הלב, חולפים מהר מדי וכמעט לא נצרבים בזיכרון.
כשאנחנו מסתובבים בתחושה מתמשכת של עייפות, שחיקה או חוסר הצלחה, הילדים מרגישים את זה. ההורה הוא ה"צפון" שלהם. ממנו הם לומדים איך מרגישה ילדות, איך נראית אהבה, איך נשמע הבית.
אז איך מגבירים את הטוב? איך מפסיקים להישאב למחשבות שמורידות אותנו?
אני קוראת לזה להחזיק את התמונה.
לדמיין את מה שאנחנו רוצים לראות: קשר רגוע יותר, תקשורת פתוחה, ילד שמרגיש בטוח, אווירה נעימה יותר. גם אם זה נראה רחוק - אל תרפו. אתם אלה שמתיישבים ליד ההגה ומכוונים את המח לקוטב המיטיב במקום לזה שמוריד.
תנו לתמונה הזו מקום: דמיינו, דברו עליה, כתבו אותה, ציירו אותה.
אנחנו אלופים בלשכנע את עצמנו שהתרחיש השלילי הוא האמיתי. עכשיו תנו הזדמנות גם לאפשרות שמרימה אתכם.
זה אולי נשמע רוחני, אולי מאתגר, אולי לא הגיוני.
נכון.
ובכל זאת - מה אכפת לכם לנסות?
לא רק היום. לא רק בסופשבוע.
כמשימת חיים, כחיווט חדש שמחזיר לכם שקט פנימי.
ואם אתם מסתבכים בדרך או לא בטוחים מאיפה להתחיל - אני כאן.
מלווה, מחזיקה יד, נותנת השראה.
ומי שמכירה אותי יודעת שאני מביאה את האנושיות שלי בלי מסכות. זה מה שמאפשר לי ליצור בבית שלי הרמוניה אמיתית ומתמשכת.
ולסיום
זכרו שהשינוי לא מגיע בצעד אחד, אלא בהרבה רגעים קטנים שבהם אתם בוחרים אחרת. כל בחירה כזו משפיעה עליכם ועל הילדים הרבה יותר ממה שנדמה.
בתמונה: ילד מתוק עם לב ענק מתוך זיכרון נעים של בילוי אמא-בן.