16/05/2023
ערב, סיום של יום, משתתפות מחקר, מטופלים, חשבונות... אחת מהמשתתפות במחקר כותבת לי כמה טוב עושה לה הריצה ואני פתאום נורא מתגעגעת לרוץ.
מיליון סיבות מדוע לא לרוץ התרוצצו אצלי בראש, הילדים צריכים אותי, אורי עייף, אני עייפה, אין לי אזניות וציוד ריצה, הכביסה מחכה ועוד ועוד...
מתקשרת אליו, הוא עם הילדים: " הי אור, איך אתם?". "בסדר טול, מתי את מסיימת?" (קולות ילדים ברקע), "אני בסדר, האמת שחשבתי לרוץ, עוד יש לך סבלנות?". הוא: "אלייך תמיד יש לי", אני: "לא, לא אלי, לילדים?", הוא: "אם את רוצה לעשות פעילות גופנית ולקחת זמן לעצמך אני לעולם לא אמנע ממך".
אז לא חשבתי יותר מידי וניצלתי את ההזדמנות שניתנה לי, נעלתי את נעלי הריצה שמחכות לי תמיד בקליניקה למקרה שאזדקק להן ויצאתי אל המרחב, האוויר, הנוף, המחשבות, בלי מוזיקה, בלי אביזר נוסף, רק המחשבות ואני ורגלי שנושאות אותי.
כותבת זאת עבורי ועבור כל מי שקורא.ת, שלא נשכח את עצמנו ואת מה שעושה לנו טוב באמת, שנדע לגנוב את הרגע בהזדמנויות השונות לרומם את עצמנו ולפעול למען הגוף והנפש 🥰
מוקדש למשתתפות המחקר האלופות שלי שמתנדבות למען המחקר ומקדישות מזמנן לרוץ ולהכנס לכושר באהבה, רצון ומרץ מעוררים השראה 🙏 תודה ❣️
