08/10/2019
יום כיפורים מפגיש אותי עם המשמעות של ס ל י ח ה.
אנחנו חיים בדור מהיר, מסכים מרצדים, שיח שמתמקד, אפילו לא בתכתובות וואטס אפ, אלא אימוג'ים. אפשר לשכוח משיח מילולי.
🎮📺📟📻
הפגיעות הן קשות, המעשים, לעתים, בלתי הפיכים. היד הקלה על המקלדת מנציחה מילים, שלא ניתנות למחיקה. ועוד לפני שאמרת ג'ק רובינזון, הן התפשטו כמו אש בשדה קוצים והפכו גלויות ברשת מול החברים, החברים של החברים, החברים של החברים של החברים של המכרים של ... וכן הלאה.
ובדיוק היום הסברתי, בתרפיה קבוצתית, לילדי חטיבה, על המשמעות של סליחה כמנהג יום כיפורים. ועל כך שלמעשה, לפי ההלכה אם הבעתי חרטה בפני מישהו והוא לא מחל לי, העוון על אותו מעשה, חל על כתפיו.
וזה נראה מין יחס לא הוגן של היושב במרומים. משהו מין כפייתי כזה, שגם לא כל כך מממיין את סוגי החטאים, התהליך שלוקח למחול ושות'..
אבל אם הולכים שנייה, לרגע, למקורות, ניתן יהיה לראות כי ההגדרה המילונית של סליחה, מגדירה כי סליחה הוא תהליך קוגניטיבי, רגשי ו/ או רוחני, שבו אדם מפסיק לחוש עלבון או כעס נגד אדם אחר, על המעשה הפוגע שעשה האחר נגדו.
אז אם נשים לב היטב, ניתן לראות כי למעשה סליחה היא מצב מורכב וטעון. שכן, במידה ואכן הפוגע מתחרט על מעשהו, עליו להכיל את צער הפגוע. וכך מועברת אל הפגוע מהפוגע, האחריות והכאב. הפוגע לא ממשיך להרגיש שעליו לפצות את הפגוע, וכך למעשה, הוא בעצם משחרר את עצמו מהצער שהוא חש על מעשו הרע. שווה ערך לגישת ההלכה.
ומה קורה היום בפתחו של כיפור 2019??
האם באמת כשילד אומר לחברו "סליחה" , אותו החבר, לוקח על עצמו את הצער של החבר הפוגע, ובכך מביע למעשה וויתור על הרצון שהחבר ישלם עבור מעשהו הרע?? וכל זה בתוך תהליך מעצים של מחילה אמתית?? פחות...
כבר מגילאי פעוטות, נראה כי אנו לוקים בתסמונת ה" תבקש סליחה". הורי הפוגע מסמנים וי, ההורים של הנפגע שמעו חרטה, כביכול והמצב חזר לקדמותו. הפוגע הוא למעשה ילד מנומס ומחונך שלרגע התבלבל קלות. ❌⛔️
ובכך, אנחנו שוכחים להעביר את המסר החשוב ביותר:
לא המילה חשובה!!!!!
מה זה סליחה?! סתם מילה עם זילות ושחיקה משימוש יתר חסר משמעות.
ההרגשה חשובה!!!
החרטה חשובה!!!
ההבנה כי פגעתי במישהו ונעשה לו עוול!~!!!
הצורך האמתי לפגוש את הרגש הזה מתוך אמפתיה וראיית האחר.
אז במקום ללמד את הילדים את כל זה, מלמדים אותם להגיד "סליחה".
יש גם מצבים שאנחנו נכנסים אתם לעימות חזיתי עם קהל בהופעה חייה במצדה לאור שקיעה פסטוראלית.
אנחנו מבקשים מהילד שלנו : "תגיד סליחה" מול אותו ילד נפגע, אולי גם הוריו, אולי המורה וחברים נוספים. הקהל משתנה.
הוא לא מוכן!!
מבחינתו כרגע הוא באמצע שדה קרב, והוא לא הולך להיכנע. זה לא מעניין אותו מה האחר מרגיש. הוא עסוק בלהגן על הרגשות שלו עצמו שלדעתו נרמסו על ידי הוריו. אי אפשר לגרום לילד להגיד סליחה ולהתכוון לזה. הוא יכול בסוף להגיד את המילה שאתם רוצים, סליחה, אבל הוא לא מתכוון. הוא לא באמת חש את החרטה והוא לא באמת מבין את העוול שעשה, ולכן הפעלת כוח מצידנו אין לה שום תועלת כאן.
תשמעו הוריקים אהוביי ליבי, אנחנו חיים בעולם משוגע, לעתים קר ומנוכר. הסמכות שלנו מתרופפת. זה דור אחר. יש לי מלא לומר על כל חלק כזה במשפט, אבל ערב יום הכיפורים. אז נתרכז בסליחה. ובכך שכדי לגדל אנשים טובים וערכיים, עלינו ללמד אותם את מהות בקשת הסליחה והיכולת לסלוח. ולא המלל המנותק מהקשרים.
ובהזדמנות זו,
הייתי רוצה לבקש סליחה מהילדים שלי!!!
על הרגעים חסרי סבלנות, על רגע העריצות שלא יביישו את סטאלין, בסופי יום.
על הפרפקציוניזם שהפלתי לכם על הראש, על הרגעים שהרמתי קול רחמנא ליצלן, על הבקרים שקמנו מאוחר ותוך 40 דקות עברתם ממיטה לגן או בית ספר.
על הפעמים שהמצאתי סיפורים ותירוצים דמיוניים בעליל, כשלא הייתה ברירה אחרת והיה חייב לכבות שריפה בדקה.
על הרגעים שנתתי לכם, פעם אחרי פעם אחרי פעם, את כול כול כול כולי, ולא השארתי לי אפילו 2 מתוך 10, ואת כל זה עשיתי יום אחרי יום, עד אפיסת כוחות. כי לא הייתי רוצה שתהפכו להיות אנשים כאלה וגם לא הורים כאלה, ו"נאה דורש, נאה מקיים"!!!
אוהבת אתכם גוזליקים שלי עד הירח ובחזרה כפול 80 בחזקת אינסוף.
ושיהא ליבנו מלא רחמים, חמלה וסליחה של אמת
🧚♂️💝💝💟
דניאלה
