24/01/2017
סיכום הרצאה של סוואמי קאשי באנזו, בית קטן לתרבות @
סוואמי קאשי שבחר בחיי נזירות, נכנס לאולם בבגדים כתומים רגילים ועוטף עצמו בצעיף כתום כסוג של גלימה , וכך רגע אחד הוא יכול להראות ככל אחד אחר שמסתובב עם ג'ינס וטריקו ורגע אחר הוא מבדיל עצמו ונותן נוכחות לדרך האחרת שבחר בה.
כרית מרובעת מחכה לו בקדמת הבמה ,הוא מתיישב עליה בישיבה מזרחית ומספר לנו ששמו אורי פרבר ,שנולד בקבוצת יבנה וגדל בעפרה. שהוא סיים צבא והלך ללמוד מנהל עסקים ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב . שהוא תירגל יוגה, עשה קורס מורים ומצא עצמו מתעניין במה שמעבר לתירגול הפיזי. בכל מה שנמצא בלב, כל מה שקשור בצדדים של התעסקות בלב. בשנת 1999בתל אביב הוא פגש את סוואמי צ'איטניאדה ,גורו,שהיה תלמידו של סוואמי שיבננדה (1887-1963) הלך אחריו לאשראם שלו בהרי ההימליה בהודו. בזכות הגורו שלו ,צ'איטניאדה הוא זכה להיכנס למעגל סגור של נזירים יוגים שעוסקים בחקירה עתיקה של היוגה ודאנטה.
במרכז הדיון הפילוסופי עומדת השאלה – מהי חקירה עצמית? זהו דיון עתיק, איזוטרי, השמור למביני עניין שרוצים לחקור ממה בנויה נפש האדם, מהם המרכיבים שנמצאים אצל כל אדם באשר הוא , מהם החומרים ששווים אצל כולם ויוצרים אחדות בין בני האדם.
היוגים העתיקים גילו שהמאחד האוניברסלי בין כולם זה:
1.הרצון להיות ,לחיות, לא לחדול מלהתקיים. (אפילו אצל המתאבדים מתקיים הרצון להמשיך לחיות , אבל הרצון להפטר מהכאב גורם להם לעשות מעשה)
2. הרצון לדעת, סקרנות, תובנה שחותרים אליה כל בני האדם.
הרצון להיות מאושר ,אהבה, כולם רוצים להיות מאושרים ושמחים. כל פעולה נעשית בכדי להביא אושר. לפעמים נקריב את הרגע עבור האושר המיוחל.
היוגים העתיקים שאלו עצמם – למה ? למה בני האדם רוצים לחיות, לדעת ולאהוב ?מה היא הסיבה שזה כל כך אוניברסלי ?
הם הגיעו לתשובה שזה כך משום שזה טבע האדם. ואי-קיום של הצרכים האלה נוגד את טבע האדם. ומה שנוגד את טבע האדם יוצר סבל. ההתנגדות לסבל היא מכיוון שהיא סותרת את טבע האדם. הסבל נובע מבורות , מאי הבנה של מה נכון עבור האדם.
האטמן בסנסקריט זה העצמי הפנימי. החקירה העתיקה מתעסקת בשאלה – מי אני? עם מה אני מזדהה? השם הוא לא הזהות, הרי אפשר להחליף שם. האם הגוף הוא אני? חקירה אמיתית תטיל ספק אם באמת הגוף זה אני. מה קורה כאשר האחד חוקר את עצמו? כאשר האובייקט זה המתבונן והסובייקט הוא זה שמתבוננים בו ? אם חלק מגופי יצא ממני האם יש פחות אני? חלקי גוף למעט המוח ניתנים להחלפה, אז האם האני משתנה? האם אני המוח? נניח שאני זה לא הגוף הפיזי – אז מי אני? האם אני זה המחשבות? ומה קורה כשהמחשבות נעלמות או משתנות ? האם אני השתנה ? אם המחשבות מגדירות אותי מה קורה כשאין מחשבות ?הדרך להיפרד מהזדהות עם המחשבות היא מדיטציה. במדיטציה עולה קול בתוך ההכרה (מינד) שמאפשר להיפרד מהזדהות עם המחשבות. על ידי תרגול רב וממושך המדיטציה מאפשרת להגדיל את המרווח בין המחשבות. המדיטציה מאפשרת להתבונן במחשבות, לראות את הרגשות שעולים במנעד רחב בתוך ההכרה, להתבונן בעולם המנטלי. לראות שלא הריגוש מגדיר את העצמי, לא המחשבות, אלא העצמי הפנימי הוא היציב הבלתי משתנה.
לפי היוגה וודאנטה בבסיס הכול יש אחד שלא משתנה, לסוואמי קאשי יש הרבה סבלנות ואורך רוח ,קל לו לעבור לגוף ראשון והוא מגייס את החלקים הלוגיים שלו בקלות ."אם הייתי משתנה כל הזמן אי אפשר היה לצפות בזה. המקום היציב הוא זה שמאפשר את הצפייה בעצמי והוא הגרעין של האני. דבר שמתקיים כל הזמן לא יכול לחדול מלהתקיים. מה שלא היה קיים קודם לא יתקיים בעבר."
סוואמי קאשי מגייס את כוס המים שלו בשביל להסביר את הידע העתיק ומניף אותה בחלל לעזרתו:
"אם לדוגמא ניקח כוס שתייה, הכוס נעשתה מחמר , אחרי שהיא תשבר היא תחזור להיות חמר. כרגע היא בחזקת רעיון בשלב צורה מסוים . המשמעות של הדוגמא הזאת מראה לנו שכל דבר חולף הוא רק רעיון, ואילו הבסיס איננו משתנה.
האושר נמצא בפנים ,הוא בבסיס טבע האדם שלנו והחיפוש החיצוני הוא רק רעיון חולף.
עבודה רוחנית היא הכחדה של האגו בכדי לאפשר חיבורת יותר טובה עם אחרים."
כאשר שואלים אותו מהקהל לגבי הקשר בין תרגול היוגה ללימוד הפילוסופיה אני מיד נדרכת לשמוע את דעתו. הוא עונה במתינות :
"תרגול היוגה הוא רק אפשרות אחת מני רבות בכדי לטהר את הגוף ולהכין את ההכרה בשביל לפגוש את האושר. "
מוצא חן בעיני היכולת שלו שלא להטיף בדבר התרגול, כי זה משאיר מקום לכול אחד ואחד להמשיך לחפש אחר האושר שבתוכם.
