יריב טגנסקי - טיפול רגשי בחרדה חברתית, דימוי עצמי ועוד. 050-6818414

20/09/2019

ספק אם אהוד מנור הכיר את כתביה של מלאני קליין - ממשיכתו של פרויד. אבל בעיני, כמטפל במוסיקה, האחד משלים את השניה.
מלאני קליין כותבת במאמרה האחרון "על תחושת הבדידות":

"כאשר היחס המוקדם לאם משביע-רצון.... זהו הבסיס הנחוץ כדי לחוות בצורה השלמה ביותר את התחושה שמבינים אותך, והוא קשור באופן מהותי לשלב הטרום-מילולי. יהיה הסיפוק מביטוי מחשבות ורגשות באוזני אדם אוהד בשלב מאוחר יותר בחיים גדול ככל שיהיה, עדיין נותר הגעגוע הבלתי מסופק להבנה ללא מילים – שהיא בסופו של דבר הכמיהה לקשר המוקדם ביותר עם האם"

אצל אהוד מנור הגעגוע להבנה ללא מילים (לקשר המוקדם עם האם) מקבל מענה באמצעות המוסיקה בשיר 'מעבר למילים', כשקוראים את השיר אפשר לראות איך המוסיקה משמשת כאם מרגיעה מנחמת ומבינה:

"
כשהמילים עוצרות כדי לחשוב
ממשיכה המוזיקה לזרום ולנשוב
באפיקים של אור וחום
אותי לוקחת אל מקום
שאליו לא יוכלו המילים להגיע
אל מקום שהמילים לא יוכלו להביע

מוזיקה היא געגוע
אל הנעלם
לדברים שלא ידעתי
ואולי לא אדע לעולם

כשהמילים עוצרות כדי לחמוק
ממשיכה המוזיקה לחלום ולחבוק
ברגעים של אין אונים
היא מפזרת עננים
וטווה את חוטי הזהב שם בחושך
כל כולה הבטחה מהבהבת לאושר

כשהמילים עוצרות באין מוצא
ממשיכה המוזיקה קלה כנוצה
להתקדם ללא לאות
היא ממלאת את הבדידות
באחת שנפשי לאיטה מציירת
באחת שידי בידה מפרפרת

מוזיקה היא געגוע..."

17/07/2019

מופנם וטוב לו, ביישן ורע לו

ההבדל בין מופנם לביישן עיקרו ברגשות בושה חזקים. מופנם אינו בהכרח ביישן, הוא אינו חש בושה מזיקה כשהוא נמצא בין אנשים.

סוגים מסויימים של ביישנות יכולים להזיק להתפתחות ולהביא את האדם לחיות חיים חלקיים עם תחושת החמצה. ביישנות מזיקה מחזיקה את האדם כלוא בתוך עצמו, לעתים בניגוד לרצונו, בלי יכולת לבטא את עצמו בעולם בחפשיות, בעיקר בין אנשים. לעתים הביישנות כה מזיקה ומשתקת עד כי האדם מעדיף לקבל את רוע הגזירה - 'כזה אני', ולזנוח את רצונותיו ולשכוח מהם.


לעתים אדם ביישן כלל לא מודע לנזק שגורמת לו הביישנות ולעובדה כי יש מוצא, יש דרך לצאת מהכלא הנפשי ולחיות באופן חפשי יותר. טיפול רגשי יכול לעזור להפחית חרדה וביישנות וליצור יכולת להתנהל באופן חפשי יותר בחברת אנשים.


ביישנות מזיקה, או חרדה חברתית, היא למעשה פחד מלהיות מובך או מושפל בפומבי. הפחד מביקורת ומשיפוטיות של הסביבה, יחד עם תחושת ערך עצמי נמוכה, עלולים לגרום לדריכות מתמדת בחברת אנשים ואף לבידוד חברתי.


להפרעת חרדה חברתית השלכות תפקודיות משמעותיות. מכת הביישנות הורסת קריירות, מנפצת חלומות, מקשה על חיי זוגיות, וכובלת אנשים בדפוסי התנהגות שלא מאפשרים להם לאהוב את עצמם או אחרים.


כמטפל ראיתי כיצד ביישנים עוברים שינוי, משתחררים מהכלא הנפשי ומתחילים לחיות ולפרוח. אולם לצערי אחוז גדול מהילדים ובני הנוער הסובלים מחרדה חברתית אינם מאובחנים ולא מגיעים לטיפול. למעשה, רק כמחצית מהאנשים הסובלים מחרדה חברתית מבקשים טיפול, והם נוטים לעשות זאת רק לאחר 15-20 שנים לאחר תחילת התסמינים. תמיד מוטב מאוחר מאשר כלל לא.


הילד הביישן לא צועק ומפריע כשרע לו כפי שעושים ילדים מוחצנים יותר. ליהפך, הוא הרבה פעמים ילד מקסים, נעים לבריות, שקט, ולא מפריע לאף אחד ולכן, לרוע מזלו, הסביבה לא מתגייסת לטפל בו. למעשה יש בו כוחות נפש גדולים, כי ביכולתו לשאת מצוקה לאורך זמן בלי להפגין התנהגות שלילית. כמה חבל שהביישן לא יכול לצעוק 'אני ביישן וזה מציק לי', זה היה יכול להציל אותו.


אם הביישן צועק, הוא צועק בתוך עצמו. אם הוא יודע את התשובה בכיתה הוא עונה בתוך עצמו ואולי מקנא באלה שעונים בלי בושה, אם יש לו שאלה או מה להגיד או רצון לפעול מול אחרים זה עלול להישאר בפנים, בדמיון.


אולי להיות באינטראקציה עם אדם אחר לא מוכר, כמו המטפל, יכול לעורר חרדה ולמנוע מהביישן להגיע לטיפול. אך לרוב מגלים כי השד לא נורא וזה דווקא מעורר את המוטיבציה ונותן כוחות כבר מהתחלה.


אני מוצא שלפעמים שימוש במוסיקה במקום בדיבור יכול להפחית חרדה ולהקל על התקשורת. שימוש במוסיקה מאפשר לביישן להשמיע את קולו ולחוש מובן ללא צורך במילים. לשחרר רגשות חסומים ולתקשר עם אחרים באופן מהנה ולא מאיים שמבסס תחושת אמון וביטחון ומפחית חרדה וביישנות. ולפעמים דיבור קל יותר מהשימוש בצליל, אפשר לבחור כל פעם משהו אחר, לפי מה שנוח יותר באותו רגע.

מוזמנים לפנות ולהתייעץ איתי,
יריב.

29/04/2019

רבים מחפשים את המרפא לקושי באמצעות טיפול בדיבור, זה מה שהם מכירים או מה ששמעו עליו. חלקם נופלים שוב ושוב לאותה מלכודת של מילים במשך שנים, ולא מבינים מדוע זה לא עובד בצורה מספקת.

בעצם מה שהם מחפשים אחריו כל החיים מבלי לדעת, הוא ריפוי של הרובד הלא מילולי בנפש. אותו רובד הוא היסוד שעליו עומד בניין העצמי המילולי שלנו, והוא אחראי על הפרעות רגשיות רבות כמו חרדה, דיכאון, והפרעות פסיכוסומטיות שונות.

הנגיעה ברובד הזה מתאפשרת באמצעות המוסיקה בתוך קשר טיפולי. בנוסף לקשר המילולי, המאפיין טיפול פסיכולוגי רגיל, הפסיכותרפיה בשילוב מוסיקה מאפשרת, מבלי לוותר על המילים, להגיע לרובד הלא מילולי שהוא הרבה פעמים מקור הקושי, אך נמצא מעבר להישג ידן של המילים.

התיאורטיקן באלינט מתאר מצב זה בצורה מדוייקת: "המטופל שמניע אותו צורך עז וגורף להיות מובן...לומד בצורה לא מפורשת לקבל את העובדה שהאנליזה (הטיפול) מסוגלת להתמודד כיאות רק עם אותן חוויות שניתן לנסחן במילים ללא קושי רב, ושעוצמתן אינה עולה על רמה קריטית מסויימת. כל השאר, מה שמצוי מעבר למחוזות המילים, מקבל ביטוי קלוש ביותר ולא מדוייק, או שהמטופל אינו מסוגל כלל להביעו"

בטיפול אנו נוגעים בעולם הפנימי כדי להביא לשינוי משמעותי בסימפטומים ובמציאות החיצונית של המטופל ולכוונו למסלול התפתחות בריא הכולל יכולת להנאה, ליצירת קשרים מספקים, ליצירתיות, ספונטניות, ותחושת משמעות אישית.
המדיום הצלילי-רגשי-חווייתי פותח אפשרות לביטוי עצמי שלם יותר ולקשר עמוק יותר המובילים להתפתחות וצמיחה אישית.

10/11/2018

על מוסיקה וטיפול

מהי תרפיה במוסיקה? תרפיה במוסיקה היא תהליך העושה שימוש בחוויות מוסיקליות בתוך קשר טיפולי במטרה לשפר את התפקוד של המטופל. השיפור יכול להיות בתחום החברתי, רגשי,

01/10/2018

20/05/2018

הרבה מהרגשות שלנו אינם ניתנים לתיאור במילים. המילים מוגבלות ביכולתן לתקשר את החוויה הפנימית האנושית. כדי להשלים את החסר אנו נזקקים לאמנויות בכלל ולמוסיקה בפרט. המוסיקה נותנת קול לרגשות שאין להם מילים ולכן גורמת לנו לחוש שלמים יותר ומובנים יותר. המוסיקה יכולה לא רק לבטא את הרגשות הללו אלא גם לשנות אותם ולתעל אותם לאנרגיה מועילה. אחת הסיבות שאנו נמשכים לשמוע מוסיקה מסויימת שוב ושוב היא שהמוסיקה הזאת יוצרת אצלנו איזון רגשי שאנו זקוקים לו.
בכל אדם קיימת מלידה אינטלגנציה מוסיקלית. זוהי היכולת לקלוט מוסיקה, ליהנות ממנה ולמצוא בה משמעות. ככל שיכולת זאת מתפתחת יותר כך ניתן יותר להשתמש בה במהלך החיים. כשאנו מרגישים אבודים, לבד, זקוקים להשראה או פיתרון - שימוש באינטלגנציה המוסיקלית מסייע לנו.
בגיל ההתבגרות שומעים הרבה יותר מוסיקה, כי זו תקופה סוערת. מתבגרים מחפשים זהות, מחפשים אנשים שמתאימים למה שהם חווים ומרגישים. מחפשים משהו שמבטא דברים שאין להם מילים ואז נמשכים למוסיקה שמבטאת את זה. זה חלק מיצירת הזהות. זהו שימוש באינטלגנציה המוסיקלית המולדת שלהם שחשוב להתפתחות בריאה.
בשלבים בהם לתינוק אין שפה, נוצרת תקשורת מוסיקלית בין התינוק להוריו דרך טון הדיבור ומשחקי קולות משותפים. נוצר מעין אלתור קולי שיש בו מאפיינים מלודיים ותבניות קצביות החוזרות על עצמן. גובה הצליל, העוצמה, הגוון, והמהירות של הקול מותאמים לתגובותיו של התינוק ולמצבו הרגשי, מרגיעים אותו או מעוררים אותו. הקולות משקפים מצבים פנימיים של ההורה והתינוק.
במצב בריא, דרך האינטראקציה האילתורית הזאת עם ההורה התינוק מפתח יכולת לספונטניות, ליצירתיות ויכולת לחוש חיבור לאחר באמצעות השתתפות בחוויות פנימיות.
קשיים רגשיים רבים מתבטאים בצמצום הספונטניות, היצירתיות, ההבעה העצמית והיכולת ליצור קשר משמעותי שיש בו שיתוף רגשי.
השימוש באלתור במוסיקה בתוך הקשר הטיפולי מחזק ומטפח תכונות אלה. מוסיקה היא שפה המאפשרת יצירת תקשורת רגשית לא מילולית. במוסיקה שניים או יותר יכולים 'לדבר' בו-זמנית בצורה שמבטאת חיבור ואמפתיה. באמצעות קשר מוסיקלי האדם יכול לחוש מובן ברובד לא מילולי וחווייתי, דבר שיכול ליצור חוויה מתקנת עבורו.

15/05/2018

19/12/2017

מחקרים מאשרים כי תרפיה במוסיקה עוזרת במקרים של דיכאון

(Reuters Health) - Traditional depression treatments like psychotherapy or medication might work better for some patients when doctors add a dose of music thera

01/10/2017

זהו, עכשיו זה רשמי: במוח נירונים המגיבים ספציפית למוסיקה ולא לגירוי צלילי אחר או לדיבור. ממצאי מחקר פורסמו בספר של דניאל לויטין this is your brain on music. המשמעות - מוסיקה זה לא משהו שהתפתח במקרה, זה חלק מהטבע האנושי שהשפיע על האבולוציה של מערכת העצבים האנושית. עשייה של מוסיקה ביחד או שירה בציבור מביאה להפרשת הורמון האוקסיטוצין ('הורמון האהבה') המשפיע על יצירת אמון בינאישי, קשרים חברתיים ומפחית חרדה (הורמון זה נמצא ברמה נמוכה אצל אוטיסטים). בנוסף, המוסיקה נמצאת לא רק בהמיספרה הימנית כמו שהיה נהוג לחשוב אלא ברוב תאי המוח בשתי ההמיספרות. המשמעות - טיפול במוסיקה יכול לשנות את המוח ולשפר תפקוד של תאי מוח אחרים. אבל את זה אני יודע כבר מזמן גם בלי מחקר... ;-)
(המידע לקוח מספרה החדש של פרופ' דורית אמיר - 'ושוב להיפגש עם הצלילים')

27/09/2017

כשהאורגנית מכוונת למצב 'תופים' הקלידים הופכים למערכת כלי הקשה. כל קליד מפיק צליל של כלי הקשה אחר החל ממערכת תופים רועשת ועד משולש עדין. ילד מתעכב דווקא על קליד שמפיק צליל קטן ומינורי ושואל 'זה טוב?' (כלומר - האם אני, הקטן שבקושי שומעים אותו, האם אני שווה?). אחכ בודק איך הכלי ישמע וישתלב בתוך נגינה של כלי הקשה דומיננטים כמו מערכת תופים, האם ישמעו אותו בכלל, האם זה יוסיף משהו? מבקש שאנגן והוא יצטרף עם הכלי הקטן כדי לראות אם הוא משנה או מוסיף משהו. לאחר הנגינה הוא אומר 'כן זה מוסיף קצת'. לאחר מכן בודקים אם אותו כלי קטן יכול להוסיף יותר למוסיקה כשמנגנים בו בצורות אחרות (אולי חזק יותר או מהר יותר). אנו מנגנים שוב והילד מוצא דרכים יצירתיות להוסיף יותר למוסיקה שאנו עושים יחד. הכלי הקטן תופס מקום יותר גדול. הכלי מייצג את הילד והמוסיקה המשותפת היא מערכת הקשרים החברתיים שלו. הוא בתהליך של לבטא יותר מעצמו ולתפוס יותר מקום בחברה.