06/05/2024
הליכה בשבילי הקיבוץ הבוקר מתחת לשמיים מטפטפים ושלוליות שמתהוות להם תחת רגליי, יחד עם הריח המיוחד העירו בי תחושה של חופש, של שמחה פנימית, של אפשרות בחירה איך לתפוס את הרגע הזה בפיסת הזמן במציאות הרגעית הזאת. תזכורת הישר מיומנה של אתי הילסום "השמיים שבתוכי".
אתי, יהודיה צעירה מהולנד שנספתה באושוויץ בהיותה בת 29. ביומניה שמתרכזים בשנת 1941-1942, היא מתעדת תהליך עמוק ומשמעותי של התעוררות. היא מתארת את ההתמודדות שלה עם הייאוש, הזוועות והסבל באותה נשימה עם תחושת הודיה, שמחה ואהבה אינסופית. בתוך התופת היא מגלה את כוחותיה, את השקט ואת היציבות שמתגלים בתוכה וזה מעורר פליאה והשראה.
אני ממליצה לקרוא את הספר שמאפשר הצצה לתודעה גבוהה שכותבת בימים כל כך נוראים:
"הסבל קיים מאז ומתמיד ומה זה משנה איזה צורה הוא לובש, מה שמשנה זה איך איך האדם חווה אותו ואיך הוא מתייחס אליו, ואם הוא מסוגל לראות בו חלק מהחיים"
"המציאות היא דבר שאדם קובע לעצמו, ועם כל הסבל והקשיים שמתלווים אליה, האדם צריך לקחת אותה על עצמו ולשאת אותה, ותוך כדי נשיאה גדל כוחו. אבל את רעיון הסבל יש לנתץ. וברגע שאדם מנתץ את הרעיון, הכובל את החיים כאזיקים, הוא משחרר את החיים האמיתיים שבתוכו, את הכוחות שבו, ואז יש בו הכוח לשאת בסבל האמיתי, סבלו שלו וגם סבל האנושות"
"עלינו להשלים עם המוות ולראות בו חלק מהחיים, גם כשמדובר במוות נורא שבנוראים. אני נמצאת עם הרעבים, עם המעונים והגוססים. יום יום אני איתם, ועם זאת, אני נמצאת כאן ליד שיח היסמין ומול פיסת הרקיע הנשקפת מחלוני. בחיי האדם יש מקום לכל אלה, לאמונה באלוהים וגם למותת הנורא".
"המצוקה כאן באמת נוראה, ובכל זאת, בשעות הערב, כשהיום נסוג ומתרחק, אני צועדת בצעדים קלילים לאורך גדרות התיל ומליבי עולה תמיד התחושה – ואין מה לעשות, זה פשוט כך, זה משהו עמוק ובסיסי: החיים נפלאים ונשגבים"
אתי הילסום, את השראה, אני קוראת אותך בפליאה, תודה שהבאת את נקודת המבט הזו לעולם ומי יתן ונמצא כולנו את האהבה בתוכנו, נזכה לחיים של התפתחות וצמיחה רוחנית להרבות טוב עולם ואסכם בעוד ציטוט שלך – "לפי דעתי אין פיתרון אחר, שום פתרון אחר, אלא להתרכז בעצמנו, ולבער את הרע מקרבנו. אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן קודם את עצמנו".
יהי זכרם ברוך.
