14/04/2026
שמי נעה ואני דור שלישי לארבעה שורדי שואה, עובדת במדטכניקה כעורכת דין במחלקה המשפטית.
הסיפורים של הסבים והסבתות שלי מלווים אותי מילדות, הם הרבה יותר מזכרון עבורי - הם חלק משמעותי מהדרך בה גדלתי והתחנכתי וממי שאני.
סבא איצו, אבא של אבא שלי, יצחק מרדכי פופוביץ' ז"ל, נולד בשנת 1927 וגדל בפרברי הונגריה. סבי התייתם מאמו בגיל צעיר מאוד, וגדל עם אביו ועם אמו החורגת שגידלה אותו באהבה רבה יחד עם חמישה אחים נוספים.
בשנת 1944 עם כיבוש הונגריה, סבי נשלח למחנה אושוויץ - בירקנאו. עם הגעתו, אסיר נוסף ייעץ לו לשקר בקשר לגילו, כדי שיגדיל את סיכוייו להישלח לעבודה ולא לתאי הגזים. ואכן, במהלך הסלקציה, ולמרות שהיה חולה בדלקת ריאות חמורה ובקושי הצליח לעמוד על רגליו לאחר ימים ארוכים של נסיעה בקרון משא ללא אוכל ומים, החליט מנגלה לשלוח את סבי לעבודה יחד עם אביו ואחיו, בעוד שאמו החורגת ואחיו הקטנים נרצחו בתאי הגזים.
לקראת סוף המלחמה סבי צעד את צעדת המוות כשהוא חולה וכחוש, ואף ניצל מירי מאסיבי שנעשה על ידי הנאצים, באמצעות חישוב השניות בין כדור לכדור והצליח להינצל.
סבי מעולם לא סיפר את שעבר באושוויץ בירקנאו ונשא עמו את הסוד הנורא בשתיקה.
אנחנו מכירים את הפרטים בעיקר מחלקי סיפורים ששמענו מאחיו והמספר על הזרוע המסמל את הנורא מכל.
מעבר לחלקי פרטים, אין לנו מידע לגבי שהותו שם, תחושותיו, הפחד והזוועות החווה.
בגיל 32, סבי עלה לארץ יחד עם סבתי מרים פופוביץ' ז"ל, אבי ואחיו והקים משפחה שמחה, חמה ומאושרת.
בימים, סבא איצו היה איש משפחה מאושר, סבא אוהב, צורף מוכשר שהקים בית מלאכה וחנות תכשיטים, מילואימניק פעיל וחובב טיולים בעולם, אך בלילות היה זועק את נשמתו, פחדיו וכאביו מתוך שינה.
בשנת 1997, כשהוא בן 69 בלבד, סבי לקח עמו את סודו הנורא למנוחת עולמים, לאחר מאבק עיקש במחלת הסרטן.
סבא יחזקאל צוויליק ז"ל, אבא של אמא שלי, נולד ברומניה בשנת 1928. בשנת 1941 כאשר גרמניה כבשה את רומניה, סבא החל לנדוד עם משפחתו מעיירה לעיירה, עד שאביו גויס לצבא הרוסי ומאז נעלמו עקבותיו.
סבי שהיה בן 13 בלבד, מילא את מקום אביו כראש המשפחה, הוביל את משפחתו ביערות עם עגלה מחוברת לסוס, תוך כדי בריחה מהנאצים, השיג למשפחתו מזון ומקום מסתור מההפצצות הרבות.
במהלך אחת מתקיפות הנאצים, התחבאו בני המשפחה ביער - סבי הסתתר עם אחותו בעץ אחד ואמו בעץ אחר, כאשר אחותו ניסתה לרוץ לאימם, היא נפגעה מההפצצה ונרצחה לעיני סבי ומשפחתו.
לאחר המלחמה, סבי התחתן עם סבתי פנינה שתבדל"א ונולדו להם שני ילדים - אמי ואחיה ז"ל.
בשנת 1971 עלה סבי ומשפחתו לארץ ונתקל בקשיי הסתגלות וגעגוע למשפחה שנותרה בברית המועצות. עם זאת, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, התעקש סבי להתנדב למילואים במהלך המלחמה, לאחריה הגדיר את עצמו כ"פטריוט הגדול ביותר".
סבי נפטר בשנת 2019 בשיבה טובה כשהוא אוהב, אהוב ובחיק משפחתו, ועד למועד פטירתו לא ידע דבר אודות אביו אשר מקום קבורתו לא נודע.
לפני כשנתיים, התגלה כי אביו של סבי נרצח במחנה עבודה ברומניה.
סבא יחזקאל שיתף בגאווה את סיפורו, בעוד שסבא איצו בחר בשתיקה. שני קולות שונים של כאב, הישרדות וזיכרון.
הסיפורים שלהם חיים בתוכי. הם מזכירים לי בכל יום את הכוח, את האובדן, ואת האחריות לזכור ולהמשיך לספר.
מדטכניקה מרכינה ראש ביום השואה, ומחבקת את הסיפורים האישיים שממשיכים לחיות בתוכנו ולהעביר הלאה את הזיכרון
Noa Popovich
