23/11/2025
הלילה הזה קשה ועצוב.
אחת המטופלות שליוותי לסרוגין בשנתיים האחרונות, אישה יקרה אינטלגנטית, מלאת לב, שהשקיעה מאמצים אדירים כדי להישאר נקיה ולהילחם במחלת ההתמכרות. חזרה לשתות.
הלילה משפחתה הודיעה לי שמחלת ההתמכרות הכריעה אותה.
הכאב שאני מרגיש מגיע מהבטן.
זה לא כאב מקצועי, זה כאב אנושי.
כשאתה מלווה מישהי לא מעט זמן, אתה רואה גם את הכוחות שבה, את התקופות שהצליחה לשמור על הניקיון ולחזור לשפיות. אתה רואה אותה חוזרת להאיר לפרוח לחבק את בנה הקטן שהיה כל עולמה. אתה מתמלא בתקווה שאולי בסיפור הזה יהיה סוף טוב.
לצערי זה לא המקרה.
הלילה משהו בי התכווץ. התמלאתי בעצב גדול עליה, על המשפחה, על הגרוש המדהים שלה שלא הפסיק להילחם ולדאוג לה, על הנסיך הקטן שלה שכל ככך אהב אותה. ובזמנים שהיא חזרה לשפיות הם התעטפו יחד בכל כך הרבה אושררר.
יהי זכרה ברוך. 😢
אבל בתוך כל העצב הזה אני רוצה שתפנימו משהו חשוב.
ההחלמה היא נס יומי.
ואף אחד מאיתנו לא חסין.
המאבק שלה לא מבטל את הדרך שהיא עשתה, את הניצחונות שהיו לה, ואת הרגעים שהאמינה בכל ליבה שאפשר אחרת.
מחלת ההתמכרות הורגת. והיא לא מבדילה בין חזק לחלש.
היא ערמומית, היא אכזרית והיא מחכה בסבלנות לרגע שלה להרוס ולהרוג ללא היסוס.
הפוסט הזה מיועד גם עבור כל הילדים והילדות של אלוהים שעדיין איתנו.
אז אם אתה או את קורא את זה ומרגיש שהקרקע מתחילה להישמט לך, אני זועק לכם מעומק הלב.
אפשר לעצור , אפשר להחלים, אפשר להינצל, אפשר אחרת.
אני ועוד אין ספור מכורים נקיים הם ההוכחה שזה אפשרי.
אז,בבקשה אל תוותרו, תבקשו עזרה, תגרמו לסיפור שלכם להיות עם סוף טוב.
ולסיום לך יקרה. אני אשתדל לזכור אותך ברגעים שהיית יפה, שנונה, מלאה באהבה, לוחמת, ובועטת. 😢
ת.נ.צ ב.ה