10/07/2020
פוסט מקסים וקליל על התמודדות עם דכאון וחרדה.
התבוננות על נושאים נפשיים דרך סרטים ובפרט דרך סרטי דיסני הופכת את התכנים לנגישים וברורים במיוחד.
ובנימה אישית, בתור מי ששומעת רוב היום את שירי פרוזן הודות לבת שלי, הפוסט הזה מדבר אליי במיוחד 🙂.
אנה ואלזה מלמדות ילדים (ומבוגרים) להתמודד עם חרדה ודיכאון/ מורן וילנר סקאל
בשנת 2013, יצא הסרט ״לשבור את הקרח״, בו הכרנו את שתי הנסיכות לבית ארנדל: אלזה, האחות הבכורה בעלת כוחות הקסם המקפיאים, ואנה, האחות הצעירה החברותית והחמה. כבר בסרט הראשון ראינו אותן מתמודדות עם קונפליקטים פנימיים. ראינו את אלזה מתמודדת עם פחד מרגשותיה ועם הצורך להסתיר אותם ולהתנתק מהעולם עד שאלו פורצים ממנה ללא שליטה, וכן ראינו את אנה מתמודדת עם תחושות של דחייה מצד אחותה, כאשר היא זקוקה לקשר וכמהה למערכות יחסים משמעותיות בחייה, בייחוד לאחר מות הוריהן.
הסרט ״לשבור את הקרח 2״ מפגיש אותנו שוב עם האחיות, כ-3 שנים לאחר תום העלילה הקודמת. הסרט הזה מעמיק את העיסוק בעולמם הנפשי של הדמויות. נוסף על היותו סרט מעניין, עשוי טוב ורווי שירים מצויינים, הוא גם מלמד שיעור חשוב בהתמודדות עם חרדה ודיכאון.
מכאן - *אזהרת ספוילר*
אלזה מלמדת אותנו להתמודד עם חרדה
כאמור, כבר בסרט הראשון נחשפנו לחרדות של אלזה והסרט השני מראה לנו בצורה יותר עמוקה איך נסיבות החיים הובילו אותה למצב הזה. בתחילת הסרט השני אביהן של אנה ואלזה מספר להן סיפור. אנה סקרנית, מתעניינת ורוצה לשמוע עוד, ואילו אלזה מגיבה בחשש ופחד לסיפור. כלומר, כנראה שכבר מבחינה אישיותית, אלזה יותר חרדתית, חוששת ונזהרת מאחותה.
בהמשך, מזכירים לנו איך האחיות נהגו להנות ולשחק יחד, כאשר פעם אחת בעת משחק אלזה פגעה בלי כוונה באחותה וכמעט הביאה למותה. תקרית זו היתה הרסנית גם למערכת היחסים שלהן וגם להמשך התפתחותה של אלזה, שכן בעקבותיה נסגרה אלזה מפני העולם, מחשש שלה ושל הוריה שהיא עשויה לפגוע בעצמה או באחרים.
כך את רוב שנות ילדותה, וכל שנות גיל ההתבגרות בילתה אלזה סגורה בחדרה ומנותקת מחברתם של אחרים. מבודדת מהעולם סביבה, היא חשה חריגה, פוחדת מעצמה, חוששת לפגוע באחרים ומנסה בכל כוחה להדחיק ולהסתיר את רגשותיה וכוחותיה. התנהלות זו למעשה רק מחריפה את החרדות שלה, שכן היא לא מתמודדת איתן, לא מפתחת מנגנוני הגנה בריאים ולא מסגלת לעצמה שום כלים להסתגל לחיים.
בסוף הסרט הראשון הוכתרה אלזה, בגיל צעיר, למלכה של ארנדל. אולם בסרט השני ניתן לראות שהתפקיד לא פשוט עבורה. נראה שהציפיות ממנה יחד עם דרישות התפקיד הרבות והקושי להסתגל לחיים החדשים מעוררים בה מתח וחרדה, עד כדי כך שהיא ״שומעת קולות״ שמפתים אותה לעזוב את הכל מאחוריה ולברוח, ללכת אל ״הלא נודע״.
עם התקדמות העלילה ניתן לראות את אלזה מתמודדת עם ה״שדים שלה״, למרות החרדה. היא אוזרת אומץ כדי לחקור את המקורות שלה ולהבין את פשר הכוחות שניתנו לה. כשהיא עושה זאת, רואים שהיא חוששת, אך בסרט היא לוקחת נשימה עמוקה ודוהרת אל תוך הים. בשיר היא מציינת שהיא ״רועדת, ולא מהקור״ ונראה שהיא חשה בליל של רגשות הכוללים גם פחד וגם התרגשות. למרות זאת, היא ממשיכה במסע הגילוי העצמי, לא מתכחשת לרגשותיה אבל גם לא נותנת להן לעצור אותה. אט אט, היא מגלה בעצמה כוחות התמודדות. כאשר היא מתחברת לזהות האמיתית שלה, היא משתחררת מהצורך לעטות על עצמה תפקיד שאינה רוצה בו והחרדה שלה פוחתת. ניתן לראות בכך המשך של התהליך שהחל כבר בסרט הראשון, בו היא ויתרה על הצורך להסתיר את כוחותיה ו״שיחררה״ בסוף הסרט הנוכחי, בעצם הויתור על כס המלכות על מנת להתחבר לכוחותיה ולזהות האמיתית שלה, היא באמת יכולה להשתחרר, בצורה בריאה, נכונה וטובה.
דרכי התמודדות שניתן ללמוד מאלזה:
ראשית - לא להדחיק את הרגשות שלנו, אלא להפך, לבטא אותם ולעבוד דרכם. כשהיא ניסתה להדחיק ולהסתיר זה רק פגע בה, אך כששיחררה היא גילתה בעצמה עוצמות נפש גדולות.
שנית - גם כשמרגישים חרדה, כדאי לפעול, לא לתת לחרדה לשתק אותנו, לנסות ולעשות את הדבר שחוששים ממנו למרות החרדה. לקחת נשימה עמוקה ו״ללכת על זה״. כך החרדה אמנם מלווה אותנו, ואנחנו לא מתעלמים ממנה, אך לא נותנים לה לעצור בעדנו.
אפשר ללמוד ממנה על החשיבות של הקשבה לרצונות האמיתיים שלנו. כאשר אלזה פעלה מתוך מה שהחברה הכתיבה לה, רצונות הוריה, ודרישות התפקיד המחייב שלה, החרדה שלה היתה בשיאה. אולם כשהתחברה לרצונות האמיתיים שלה היא חשה יותר שלמה, רגועה ונינוחה.
לסיכום - כדאי ללמוד שהדברים לוקחים זמן, אלזה עברה תהליך נפשי לאורך 2 סרטים, וזה בסדר, לפעמים לוקח לדברים קצת זמן.
אנה מלמדת אותנו להתמודד עם דיכאון
אנה, האחות הצעירה, היא דמות מאוד חברותית שנאלצה לבלות שנים רבות בתחושה שאחותה לא מעוניינת בחברתה. לאחר מות הוריהן, אנה חשה שהיא לבדה בעולם וזקוקה נואשות לקשר עמוק ומשמעותי. עד כדי כך שהיא מתאהבת עד מעל הראש בבחור הראשון שמתעניין בה ומוכנה להינשא לו מבלי להכיר אותו.
בסוף הסרט הראשון אנה סוף סוף זוכה למשפחה ולקשרים משמעותיים. הקשר שלה עם אלזה חודש, היא זוכה לידיד טוב - אולף איש השלג ונרקם קשר רומנטי אמיתי בינה לבין כריסטוף. הסרט השני מתחיל עם משאלה של אנה שכלום לא ישתנה, היא סוף סוף מרגישה בבית, מוקפת באנשים אהובים, ועבורה זה ממש לא מובן מאליו.
בהמשך העלילה, אנה מוצאת את עצמה תקועה במערה, לבד, בעוד אולף מתפוגג ונעלם מול עיניה. היא סבורה שהיעלמותו של אולף מעידה על כך שמשהו רע קרה לאחותה וייתכן שהיא אפילו נהרגה. בו בזמן היא גם בטוחה שכריסטוף נטש אותה. כך, ברגע אחד כל עולמה קורס עליה, אהוביה אינם, כל מה שבנתה בדם, יזע ודמעות חומק ממנה. היא מתחילה לבכות, חשה חוסר אונים ונראה שהיא שוקעת בדיכאון שמתואר מאוד יפה כשהיא שרה ״שלום אפלה, אני מוכנה להיכנע״. אולם, לאחר כמה רגעים, אנה מיישמת כלי מאוד חשוב - היא פועלת, היא עושה משהו, גם אם זה משהו קטן. בגרסה העברית השיר תורגם ל-״לעשות מה שצריך״, אך בגרסה המקורית דייקו אף יותר, שכן השיר נקרא ״לעשות את הדבר הנכון הבא״. כלומר, לקחת צעד בכיוון הנכון, קטן ככל שיהיה.
דרכי ההתמודדות שניתן ללמוד מאנה:
כאשר משתלטים עלינו רגשות קשים, כאשר אנו חווים דיכאון ומחשבות קודרות, כדאי לעשות משהו - צעד קטן. אין צורך ברגעים הללו להסתכל יותר מידי קדימה, אלא רק על הצעד הבא, ולפעול בהדרגה. עבור אנשים החווים דיכאון, מאוד קשה, אך מומלץ, לבצע צעדים קטנים המעודדים פעולה - הצעד הראשון עשוי להיות רק לצאת מהמיטה, אחריו אולי רק להתקלח ואז רק לאכול משהו… צעדים קטנים שיכולים להיות מאוד משמעותיים.
שנית, אנה מלמדת אותנו שכדאי להקשיב לכל קול קטן של תקווה, ולתת לו להוביל אותנו לצעד הבא, גם כשלא יודעים לאן הוא יוביל. בסרט, אנה מעודדת את עצמה ואת הצופה להקשיב לקול הפנימי השקט שאומר - להמשיך. וכאשר מצליחים להמשיך, גם קצת, כדאי לשים לב לכך, לחגוג את זה, ולהוקיר תודה לעצמנו שהצלחנו להתקדם עוד טיפה.
לבסוף, אנה ממחישה לנו שגם ברגעים הכי חשוכים שלנו, שנראה שהכל אבוד ואין מוצא, כדאי לחשוב על כך שהדברים הם זמניים, הם חולפים, הם לא יישארו כך לנצח.
לסיכום, דיסני שולחים פה מסר מאוד חזק - גם נסיכות יכולות לחוות דיכאון וחרדה, גם נסיכות יכולות להרגיש חריגות, וגם נסיכות יכולות לבצע עבודה פנימית כדי להתגבר על קשיים. אז אם גם לנו קשה לפעמים- זה בסדר.
הכותבת הינה פסיכולוגית, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית.
