19/09/2023
קשה לפעמים לקבל את הדברים כמו שהם.
לפעמים אתה רוצה לקבל משהו ולא מקבל אותו.
לפעמים דברים לא הולכים לפי איך שתיכננת.
מה עושים אז?
איך מגיבים?
כולנו אנושיים. כולנו נהנים וסובלים מאותה קשת הרגשות, אותה פאלטה של צבעים. היופי הוא לדעת לעבוד עם הגוונים, לשחק עם החומר. לדעת מתי להוסיף למרוח, ולדעת מתי לעצור. זו האומנות. ואין מושלם.
אולי חוץ מבאך.
והרגשות האלה; קטנות, השפלה, עלבון, פגיעה בגאווה, באגו, כעס, נקמנות, טינה, בושה, אשמה - כולם שם. וכולם רוצים מקום. כולם רוצים לבוא לידי ביטוי.
וקל מאוד לייעץ לאחרים, לראות בעין חיצונית את הבעיה ואת הפיתרון.
אבל ברגע שאתה מעורב ריגשית, והדברים קורים לך, וזה אתה שבעין הסערה - אז המבחן.
ובליעינהרע החיים תמיד מספקים חומר טוב למבחנים האלה. במוקדם או במאוחר אתה מוצא את עצמך מוצף ברגשות האלה, תחת הלחץ של לקיחת החלטה מסויימת, מוכרח לאפשר לחיים לזרום - לכאן או לכאן.
ופה הקיק החדש שלי.
זו ההתמכרות החדשה שלי, בשנים האחרונות -
לשבור הרגלים.
פעם כשהייתי מרגיש את הדברים האלה - ישר הייתי משתמש. וזה לא חייב להיות אלכוהול דווקא או סמים, זו יכולה להיות כל התנהגות אחרת. כל תגובתיות בפוטנציאל היא הרסנית.
היום, עם כל הקושי, ולמרות שבא לי לעשות בדיוק ההפך - אני פשוט מקבל את הדברים כמו שהם.
אני כן רגיש ומודע למתי אפשר לשנות, ומתי כדאי לעשות שינוי - ואם זה נכון - אני עושה - אבל!
אם זה לא נכון - אני לא עושה. אני פשוט נותן לזה להיות.
ומה שמצאתי, זה שאחרי כמה זמן, הרגשות העזים האלו פשוט חולפים, ובצד השני של המנהרה יש אור, גדול, לבן, בוהק אך נעים ומרגיע, וטוב. ומנחם. של קבלה, של שלווה, של אלוהות.
והכל עובר, והסערה חולפת. ולא הגבתי כמו שאח״כ הייתי מתחרט אולי על זה, ולא אמרתי משהו שאני לא מאמין בו, ולא עשיתי שום דבר שפגע בי.
בסבלנות. באהבה. באמונה.
ככה כל הדברים בסוף מסתדרים.
לפעמים הכי קשה זה לא לעשות כלום.
ולפעמים הכלום הזה מספק את הכל.