אילנה מונקה Nlp, קואצ׳ינג, LICBT.

01/11/2025

אגורפוביה, קלסטרופוביה, ארכנופוביה, אקופוביה, תנטופוביה…
חלק מהשמות האלה אולי מוכרים (פחד ממקומות פתוחים / סגורים /עכבישים /מקומות רועשים או פחד מהמוות).
אבל יש פוביה אחת, חדשה יותר, שכמעט כולנו חווים כל יום וכל שעה- נומופוביה.
נומופוביה (No-mobile-phone-phobia) היא הפחד להיות בלי הטלפון הנייד שלנו.
התחושה הזו כשקמים בבוקר ורואים שהבטרייה על 3%, כששוכחים את הנייד בבית, או כשהקליטה נעלמת לכמה דקות והלחץ עולה.
מה זה בעצם פוביה?
פוביה היא פחד לא רציונלי מגורם מסוים, שגורם לתחושת סכנה או חרדה קיצונית גם כשהמצב עצמו אינו באמת מאיים.
זו לא סתם "רגישות" או "אי נוחות" אלא תגובה רגשית חזקה שמשפיעה על הגוף, המחשבות וההתנהגות.
ויש מאות סוגי פוביות!
על פי ה־DSM (המדריך האבחוני של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית), הפוביות שייכות לקבוצת הפרעות החרדה, ומתחלקות לחמישה סוגים עיקריים:
פוביה ספציפית (כמו פחד מחיות, גבהים או טיסות), פוביה חברתית (חרדה ממפגשים חברתיים או שיפוט של אחרים), אגורפוביה (פחד ממקומות שקשה להימלט מהם), הפרעת פאניקה (התקפי חרדה פתאומיים) והפרעת חרדה כללית (דאגה כרונית ומוגזמת ממגוון נושאים).
בתוך הקטגוריה של פוביות ספציפיות נכנסת גם הנומופוביה – הפחד להיות בלי טלפון נייד, בלי קליטה או בלי חיבור.
איך נוצרת פוביה ?
היא יכולה להיווצר בעקבות חוויה טראומטית, למידה לא מודעת (כשאנחנו רואים אחרים מפחדים) או תגובה רגשית שהתחזקה עם הזמן.
המוח "מתייג" את הגורם המסוים בטעות כסכנה אמיתית ומאותו רגע מגיב אליו כאילו מדובר באיום ממשי.
אז בעידן שבו הכל קורה דרך המסך הקטן שלנו, כולנו "נומופובים" אבל אם היד נשלחת לטלפון שוב ושוב בלי סיבה אמיתית או ללא הטלפון מרגישים חוסר שליטה או אם כשאין קליטה מרגישים לחץ או חוסר שקט או אפילו שליטה הפוכה- הרגשה שהטלפון הוא זה שמנהל אותנו ולא ההיפך, כדאי לעצור ולבדוק .
בעזרת כמה מפגשים בודדים ובעזרת כלים מעולים מתחום ה NLP וה CBT אפשר להפטר מהנומופוביה ולמצוא חופש אמיתי גם אם אין WIFI 😊

03/10/2025

פוסט טראומה .
היא אינה בחירה ואינה חולשה.
אלא הדרך של הגוף להזכיר שיש כאן סכנה גם כשהיא כבר חלפה .
המערכת לא מוכנה להרגע ובלי טיפול מתאים היא תמשיך להתריע שוב ושוב שיש כאן סכנה .
הבשורות הטובות - אפשר לטפל . יש מגוון שיטות טיפול ואחת המומלצות לטיפול בפוסט טראומה היא CBT.
להרחבה על פוסט טראומה , השלכותיה ותסמיניה בכתבה המצורפת .

‏

פוסט טראומה. הכרה והבנה של פוסט טראומה (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) היא מפתח לחילוץ נפשות. במאמר זה נבין את השלכותיה, ודרכי ההתמודדות איתה.

01/10/2025

לא תמיד קל לבקש סליחה.
לפעמים אנחנו באמת רוצים אבל לא יודעים איך להתחיל. וגם כשמתחילים המילים נתקעות,
האם להסביר?
האם להתנצל בקצרה ולברוח?
או אולי הכי טוב להוסיף חצי תירוץ ולסגור עניין?

פה נכנס לעזרתנו מודל שפיתח הפסיכולוג מרשל רוזנברג.
הוא נותן מבנה פשוט וברור לבקשת סליחה שמכבדת את שני הצדדים.

המודל מורכב מ־4 שלבים:
1️⃣ תצפית
להגיד מה קרה בפועל, בלי שיפוט.
2️⃣ רגש
לשתף מה אני מרגיש.ה.
3️⃣ צורך
להסביר מה עמד מאחורי ההתנהגות (לא כהצדקה, אלא כהבנה).
4️⃣ בקשה
סליחה כנה ופתיחת דלת לשיח.

לדוגמא - נניח שאמרתי בפגישה משהו ציני שפגע בחברה:
• תצפית: בפגישה אתמול אמרתי את המשפט ״נו ברור שרונית שוב שכחה…״ מול כולם.
• רגש: כשאני נזכרת בזה, אני מרגישה שאני מצטערת ואפילו מובכת.
• צורך: ניסיתי להצחיק את החבר’ה, אבל אני מבינה שזה פגע בך. זה לא היה שווה את זה.
• בקשה: אני רוצה לבקש ממך סליחה. חשוב לי לדעת איך זה הרגיש לך ואני מתחייבת להיות יותר רגישה ולא לדבר ככה שוב.

גמר חתימה טובה ובשורות טובות .

25/09/2025

כשהגעתי לחופשה באוסטרליה, אחד הדברים שהכי הפחידו אותי היה לנהוג בצד ימין. הכל הפוך: ההגה, הכביש, הככרות. אפילו המגבים נכנסו לפעולה בכל פעם שניסיתי לאותת.
שבוע שלם התחמקתי מזה עד שבוקר אחד הייתי חייבת להגיע לאן שהוא והבנתי שאין ברירה.. אני חייבת פשוט להתיישב על ההגה ולעשות את זה.

בהתחלה זה היה מבלבל. המוח שלי כל הזמן “משך” אותי להרגל הישן. נכנסתי לצומת מהכיוון הלא נכון , יישרתי את הרכב לשוליים השמאליים וכמעט נפלתי לתהום 🤣
אבל אחרי כמה ימים קרה משהו מדהים: המוח הסתגל, יצר מסלול חדש, והנהיגה בצד ימין הפכה טבעית הרבה יותר.

🚗 ומה זה לימד אותי על הרגלים?
בדיוק כמו בנהיגה, רוב הפעולות היומיומיות שלנו מתבצעות באוטומט, בלי לחשוב בכלל. זה נוח, אבל לפעמים האוטומט הזה גם מחזיק אותנו בהרגלים שכבר לא משרתים אותנו.

החדשות הטובות הן שהמוח שלנו גמיש. הוא מסוגל ללמוד, לשנות וליצור הרגלים חדשים, גם אם בהתחלה זה מרגיש מוזר, לא נוח או קשה.
עם חזרתיות והתמדה, גם הדבר שהכי זר לנו יכול להפוך לטבע שני.

ברוב המקרים אנחנו עושים שינוי רק כשאנחנו עם הגב לקיר. זו אומנם מוטיבציה לא רעה אבל זה לא חייב להיות ככה.
אפשר לבחור אחרת ולאמן את המוח שלנו לייצר אוטומטים חדשים שמקדמים אותנו לכיוון הנכון.

מוזמנים.ות לתהליך ממוקד של מספר מפגשים לשינוי הרגל אחד שכבר לא מקדם אתכם !

12/09/2025

שנה חדשה מביאה איתה אנרגיה של התחלות חדשות.

רובנו נוטים ישר לרוץ לכתוב מטרות, רשימות ותוכניות…

השנה בחרתי לאמץ גישה קצת שונה, כזו שדווקא עוצרת ורק בסוף ממשיכה.

ולגישה יש 5 שלבים:
1. סיכום – מה הכי עבד לי בשנה שחלפה, מה פחות ומה למדתי הכי הרבה ?

2. ויתור – איזה הרגל, אמונה או קשר הגיע הזמן לשחרר כדי לפנות מקום לחדש?

3. תודה – על מה אני עוצר.ת להגיד תודה? אנשים, חוויות, רגעים או אפילו תכונות שגיליתי בעצמי .

4. בחירה – בתוך כל הרעש לעצור ולבדוק מה באמת חשוב לי? במה אני בוחר.ת להתמקד בשנה הקרובה?

5. תנועה – ורק עכשיו, אחרי כל העצירות, איזו מטרה אחת אני בוחר/ת לקחת קדימה?

חמשת השלבים הללו בונים לנו מצפן פנימי שמדייק את הדרך ומאפשרים להתחיל את השנה לא מתוך לחץ “לרוץ קדימה”, אלא מתוך בהירות, דיוק והבנה מה חשוב באמת.

מאחלת שנה טובה שתביא איתה מטרות ובשורות טובות ❤️

06/09/2025

חגית (שם בדוי), הגיעה אליי לתהליך אימון במטרה למצוא זוגיות.
היא ישבה מולי מתוסכלת אחרי שיצאה לדייט וסיפרה "הוא היה נחמד, דיברנו בכיף, אבל לא הרגשתי שום ניצוץ! אז מה הטעם להמשיך?"

ופה מגיע נתון שמפתיע כמעט את כל מי שמחפש.ת זוגיות:
רק 11% מהזוגות שביחד, מדווחים שהיה להם ניצוץ בדייט הראשון.
כל השאר, כמעט 90%!! לא הרגישו קסם מיידי והחיבור בינהם נבנה בהדרגה.

אז איך בכל זאת נבנה חיבור אמיתי בדייט ראשון? ולא יושבים ומתייבשים בשאלות שלא מעניינות אף אחד (כמו מה ההורים שלך עושים או כמה אחים יש לך???? )

כאן נכנס לתמונה המחקר המפורסם של הפסיכולוג ארתור ארון, שהראה שאינטימיות לא תלויה רק בכימיה מיידית, ב"ניצוץ הנכסף", אלא נוצרת דרך שאלות נכונות, כאלה שמעמיקות את השיחה מהרגע הראשון, יוצרות עניין ומובילות לתחושת קרבה אמיתית.

במחקר שלו הוא הוכיח באמצעות סדרה של 36 שאלות איך שני זרים הצליחו לייצר אינטימיות כמו זוג ותיק וחלקם הגדול אפילו התאהבו.
אז בפעם הבאה כשאתם בדייט, במקום לחפש את ה"ניצוץ", אפשר לשאול:
💬 "מה הזיכרון הכי מצחיק שלך מהילדות?"
💬 "איזה חלום קטן עוד לא הגשמת?"
💬 "אם היית יכול לארגן ארוחת ערב עם כל אדם בעולם, את מי היית מזמין?"
✨ הניצוץ אולי לא מגיע מיד אבל קשר אמיתי כן מתחיל מסקרנות אמיתית ומהאומץ להיחשף, דווקא על ההתחלה.

ואם אתם מכירים מישהו.י שניפוץ המיתוס הזה יעזור להם, מוזמנים.ות לשתף (צרפתי בתגובה הראשונה גם את כל 36 השאלות ממחקרו של ארתור ארון)

29/08/2025

למה מחשבה שלילית אחת תופסת אצלנו כל־כך הרבה מקום?!

המוח שלנו מתוכנת לשרוד ולכן הוא מתמקד קודם כל במה שמאיים או מסוכן.
זה נקרא הטיית השליליות והיא זו שגורמת למחשבה אחת שלילית להתקע לנו בראש שעות ואפילו ימים .

מחקרים מראים שכדי לאזן מחשבה שלילית אחת, אנחנו צריכים 3 מחשבות חיוביות.
לא כדי להדחיק את השלילי אלא כדי ליצור משקל נגדי , לאזן ולמלא את הראש ביותר טוב.

אז איך אפשר לתרגל את זה?
1. כשמחשבה שלילית צצה – לעצור לרגע ולכתוב אותה.
2. ליד כל מחשבה שלילית- לכתוב 3 מחשבות חיוביות או מחזקות.

לדוגמה:
❌ “אני לא אצליח בפרויקט הזה כי הוא ממש מורכב”
✅ “אני מתכוננת ומשקיעה״
✅ “כבר הצלחתי במשימות דומות בעבר”
✅ “אני יכולה לבקש עזרה אם אצטרך”

✨ מה יוצא מזה?

ככל שמתרגלים, המוח לומד לראות גם את הצדדים החיוביים.
המחשבות השליליות לא נעלמות אבל הן מאבדות מהכוח שלהן.
ובמקום זה מגיעים יותר שקט, ביטחון ותחושת מסוגלות.

21/08/2025

היום מציינים בעולם את “יום המבוגרים הבינלאומי”.
יום שמטרתו להוקיר את המבוגרים וגם להזכיר לנו שחוכמת החיים האמיתית לא נמצאת בספרים אלא יושבת ממש לידנו: אצל סבא או סבתא, אמא או אבא או שכן.ה ותיקים.

ולזכור גם שלפעמים עצה קטנה, זיכרון או משפט חכם שלהם יכול להפוך למגדלור עבורנו, לעזור לנו לבחור אחרת או להבין מה באמת חשוב בחיים.

אז הנה רעיון למחווה קטנה ביום הזה:

כתבו מכתב, הודעה או אפילו כמה משפטים למישהו מבוגר שאתם מאד מעריכים.
ספרו לו מה למדתם ממנו, איך הוא השפיע עליכם, ועד כמה אתם מודים על החוכמה והדרך שסלל עבורכם.

מחווה קטנה כזו יכולה לעשות להם את היום וגם להזכיר לנו כמה זכינו.

בתמונה: המבוגרים המדהימים שלי ושל אחי ואחותי , שהם גם המורים הכי גדולים שלנו לחיים.

14/08/2025

כולנו מכירים את המילה סטרס, אבל רוב האנשים לא שמעו על וואגוס.
עצב מיוחד שהוא הגשר בין הגוף לנפש שלנו.
הוואגוס יוצא ישירות מהמוח אל הלב, הריאות ומערכת העיכול, בלי לעבור בעמוד השדרה, ומווסת את התקשורת ביניהם.
כשאנחנו בסטרס, הגוף מפריש קורטיזול ואדרנלין. הם טובים להישרדות בטווח הקצר, אבל מזיקים אם הם נשארים איתנו זמן רב.
במתח גבוה מדי, המוח נכנס ל״מצב הישרדות״ וחלק ממערכות הגוף נפגעות.
💡 כאן נכנס לתמונה עצב הוואגוס.
כשהוא מופעל, הוא משדר למוח: ״אפשר להירגע. הכל בסדר".
זה לא עובד רק מלחשוב חיובי או להגיד לעצמנו "תירגע.י". צריך להפעיל את הגוף כדי שהמסר באמת יגיע למוח.
איך מפעילים את עצב הוואגוס?
• נשימות עמוקות: נשימות איטיות ועמוקות מפעילות את העצב ומשפרות את תפקודו.
• מדיטציה ויוגה: תרגולים שמסייעים בהפחתת מתח והפעלת מערכת הפרא-סימפתטית.
• שירה או זמזום: הפקת קול יכולה להשפיע על העצב ולעודד את פעילותו.
• הליכה בטבע, מוסיקה מרגיעה, חיבוק ומגע.
הבשורה הטובה? 🌿
לגוף שלנו יש את היכולת לאזן את עצמו. אנחנו רק צריכים להזכיר לו איך.

08/08/2025

כבר שלושה ימים שאני שואלת את א׳, חברתי האהובה: ״מה שלומך?״
והיא עונה לי ״כואב לי הלב.”

ואני שולחת לה חיבוק מרחוק, לב אדום וכל כך מזדהה.

השנה, חג האהבה מרגיש אחרת.
הלב כולו דואב, כואב ועטוף במציאות בלתי נתפסת.

אבל דווקא עכשיו ומתוך הכאב, אני מבינה עד כמה אהבה היא לא מותרות. היא אוויר לנשימה. היא דלק שמחזיק אותנו מול הפחד, מול חוסר הוודאות.

וט״ו באב הוא תזכורת חשובה שבעזרת כמה פעולות קטנות של אהבה, אפשר בכל זאת להקל קצת על הלב הכואב:
💗 לתת מילה טובה או מחמאה.
לפעמים זה כל מה שצריך כדי להאיר למישהו את כל היום.
💗 לחבק חיבוק של לפחות 20 שניות, כי זה הזמן שלוקח לאוקסיטוצין, “הורמון האהבה”, לשחרר מעט מהלחץ.
💗 לשלוח למישהו.י הודעה שחשבנו עליהם וכמה אנחנו אוהבים אותם.
💗 מחווה קטנה של אכפתיות, אפילו ממש ממש קטנה.

והלוואי שבשנה הקרובה נדע לאהוב קצת יותר.
את עצמנו. את מי שלצידנו.
שנצליח להחזיר את האור, ולהאמין שיום אחד,כן, האהבה תנצח.

ט״ו באב שמח 🌸
בתמונה א. Orly Cialic Feist חברתי האהובה, שהלב שלי כבר קצת יותר שמח רק מעצם היותה בחיי.

01/08/2025

לא מזמן הכנסתי את אמא שלי לצ'אט GPT.
הסברתי לה איך משתמשים והדגמתי לה שימושים עיקריים, בתקווה שזה יוריד ממני חלק מהשאלות היומיומיות…

לרגע לא העלתי בדעתי שזה יהפוך להיות מוקד לתמיכה נפשית דוקא.
בהתחלה זה עוד היה משעשע, אבל לאט לאט הבנתי שיצרתי מפלצת ועוד רגע היא זורקת את אבא שלי לטובת הצ'אט...

הרבה שיחות בימים האלו עוסקות בשאלה: אילו מקצועות יוחלפו על ידי בינה מלאכותית, ואילו מקצועות חדשים ייוולדו?

כמי שעוסקת בטיפול רגשי, אני עוקבת אחרי השאלה הזו מקרוב, במיוחד כשזה מגיע לעולם הטיפול בנפש.
לפני כמה ימים, סם אלטמן , מייסד OpenAI התייחס לכך באופן חד וברור:

"ה-AI לא יחליף איש מקצוע בתחום בריאות הנפש. חסרה לו יכולת ורגישות אנושית המתאימה לתפקיד כזה."

"אנשים, במיוחד צעירים, משתמשים ב־ ChatGPT כפסיכולוג או חבר נפש, אבל זה לא תחת הגנת סודיות רפואית או משפטית, וזה מסוכן."

הנקודה הראשונה מובנת: גם אם ChatGPT נשמע "מבין", הוא לא באמת יכול להחזיק מרחב רגשי בטוח, להבין לעומק טראומות, או לשאת באחריות במקרה של מצוקה נפשית ממשית. הוא אינו אדם. אין לו אמפתיה אמיתית, אין לו אינטואיציה, אין לו הכשרה טיפולית ואין לו אחריות כלפינו.

אבל הנקודה השנייה פחות מדוברת וקריטית לא פחות: כל מה שאנחנו משתפים עם ChatGPT לא חסוי.

המשמעות היא:

הדברים שכותבים לו לא מוגנים בחיסיון כמו אצל פסיכולוג, עו״ד או רופא.
*אם תיווצר בעתיד סיטואציה משפטית, המידע הזה עלול לשמש נגדנו (מאז מאי־יוני 2025, בית המשפט דורש ש־OpenAI תשמור ללא הגבלת זמן גם שיחות שנמחקו, כחלק מהליך משפטי נגד החברה ).
*מערכות הבינה המלאכותית שומרות מידע למטרות בדיקה, שיפור ולעיתים יש גישה פנימית אליו.
*תקלות, פריצות או שימוש לרעה הם תמיד תרחישים אפשריים שיגרמו לדברים הכי אישיים שלנו לצאת החוצה.

לסיכום, העולם משתנה במהירות, אבל יש דברים שלא ניתנים להחלפה, כמו הקשבה אנושית, חמלה וידיעה שהמילים שלך מובנות באמת ושמורות היטב.

ולמעמיקים שביניכם- מצרפת את הכתבה עם הראיון של סם אלטמן בתגובה הראשונה .

19/07/2025

כמה מאיתנו מכירים את הסטטיסטיקה על גירושים, ובכל זאת התחתנו?
כמה יודעים שרוב העסקים החדשים נסגרים תוך 5 שנים, ובכל זאת פתחו עסק?
וכמה מאיתנו ממשיכים להאמין שיהיה טוב, גם כשכל מה שסביבנו נראה אחרת?
בפסיכולוגיה קוראים לזה *הטיית האופטימיות*, והיא לא טיפשות או נאיביות, היא תבנית עמוקה במוח שלנו, שבאה לשמור עלינו בתנועה קדימה.

בדיוק ההפך ממה שנקרא הטיית השליליות, אותה נטייה להתמקד דווקא במה שחסר, במה שעלול להשתבש ובמה שהכי כואב.
אומנם הטיית השליליות התפתחה כדי להגן עלינו מפני סכנות, כדי שנהיה מוכנים לכל תרחיש רע שיקרה, אבל בעולם המודרני היא משאירה אותנו במצב מתמשך של דאגה, הימנעות וחוסר תנועה שמביאים לחרדות ודכאון.

במחקר פורץ דרך של ד"ר טלי שרוט, חוקרת מוח ישראלית-בריטית מאוניברסיטתUCL התגלה שהמוח שלנו מעבד מידע חיובי אחרת ממידע שלילי ואנחנו נוטים לזכור, לדמיין ולקוות יותר כשמדובר בעתיד טוב.

וזה לא מקרה.
כי הטיית האופטימיות היא זו שגורמת לנו:
✨ להאמין שיהיה בסדר, גם כשקשה.
✨ להתחיל קשר חדש, גם אחרי לב שבור.
✨ לחלום על שינוי, גם כשיש הרבה סימני שאלה.
✨ להמשיך לבנות כאן חיים, למרות הכול.
ואם יש מקום שבו התקווה היא לא מותרות אלא חמצן זה כאן, עכשיו.

אז אם בא לכם לזוז קדימה אבל משהו בפנים תקוע, אני כאן בשבילכם.
במרחב עדין שמחזיק ומחזיר לאט לאט את החיבור, את האומץ ואת התקווה.