18/03/2019
מתי ניתוח הוא מצב חירום?
למשל, המקרה שלפניכם.
לפני מספר שנים הבחורה הנחמדה שבסרטון פנתה למרפאה בשיחה דחופה (כתור sos) עם פציעת כתף שהחמירה ובקושי יכולה להרים את היד.
שאלתי כמה שאלות, והזמנתי אותה לטיפול בעוד מספר שבועות לפני הלו"ז של היומן.
ניתקנו... אחרי 2 דקות חייגתי ואמרתי לה, עזבי תגיעי בערב אני אשאר לקבל אותך (אין כמו תחושות בטן).
הגיע הערב, והיא נכנסת למרפאה:
תשאול, שיחה, בדיקות והתמונה למעשה מוזרה /מדאיגה.
שריר הכתף הקדמי אטרופי (ירידה במסת השריר, שמעידה בין היתר על פגיעה בעצב עקב לחץ של פריצת דיסק) ברמה שאפשר לראות את מבנה העצם ממש מתחת לעור.
ניגשתי ישר לצוואר, שהיה רגיש מאד.
כמה בדיקות נוירולוגיות לעצבים המוטוריים (תנועתיים) והסנסוריים (תחושתיים)
וכבר באותו רגע הדבר היה ברור.
המקרה הזה מחייב בדיקה מעמיקה, וניתוח הפעם איננה מילה גסה, ואפילו מבורכת (אמרתי לעצמי) .
הסברתי למטופלת את עיקרי הדברים, עשיתי טיפול קצר, שהפסקתי באמצע והנחתי אותה לגשת למומחה עמוד שדרה צווארי, ומשם לבדיקת MRI.
אמ;לק:
אורטופד מומחה לעמוד שדרה צווארי נתן הפנייה דחופה לMRI, וכשראה את התוצאות אובחנה פריצת דיסק צווארית, עם לחץ חזק על שורש העצב, משם הורה על ניתוח דחוף. ממש רגע לפני שהפגיעה העצבית הופכת לבלתי הפיכה!
לפני כחודשיים, קבלתי הודעה, ובה היא כותבת לי שלאחרונה יש כאבים (קצת, ממש לא כמו בעבר) והיא מעוניינת לשלב פעילות גופנית, ומאחר ואני אבחנתי את המצב, היא סומכת עלי מאד ורוצה להתחיל טיפול.
התחלנו טיפול, לאחר ששוחחתי עם המאמנת, היא התחילה אימונים בסטודיו שהיא אוהבת.
כיום משום מה, לא כואב לה, והיא עפה על האימונים.
בסרטון - קטע קצר מהטיפול שאני עושה איתה.
הסבר בגוף הסרט.
* המטופלת מעדיפה להישאר חסויה, אך רואה בשיתוף חשיבות רבה.
Eyal Cohen
