02/10/2024
כ״ט באלול תשפ"ד, ערב ראש השנה.
הימים האלה מלאים במורכבות. אנחנו כמעטשנה אחרי 7.10, עדיין בעיצומה של מלחמה, ושוב מרגישים את הלחץ בחזה. הלילה הייתה מתקפת טילים מאיראן, פיגוע ירי ביפו, וכמה ימים לפני זה כבר נכנסנו קרקעית ללבנון. סגרנו מעגל כשחיסלנו את נסראללה אחרי שלושה עשורים של סבל. אבל ההרגשה... היא רחוקה מלהיות סגורה.
אני כותב את המילים האלה בתור מי שהיה שם, במלחמות, בעזה, בלבנון, בצוק איתן, וגם כחובש בצוק איתן בבארי. ראיתי את הדברים הכי כואבים מקרוב. ראיתי איך הגלים שוברים את כולם, אבל גם איך אנחנו מתרוממים חזרה. כל פעם מחדש.
וכאן אני רוצה לדבר עליכן, הנשים. כי אתן הסיפור האמיתי, אתן אלה שעומדות בגבורה מול הגלים הכי גדולים, הרבה מעבר למה שאפשר לדמיין.
כמה רחבה היכולת שלכן להרגיש?
כמה חום אתן שופכות על העולם?
כמה כוח יש בנשימה שלכן, גם כשאתן שקועות במים עמוקים?
ואיך אתן תמיד מוצאות את הכוח לעלות שוב על הגל, גם כשהוא נראה גבוה מדי?
איך אתן שוחות כשהכל סוער מסביב?
ואיך אתן מצליחות לעמוד מול הגלים הגדולים, ולהמשיך להיאבק?
כשאתן יורדות למטה, הכל חשוך, הכל סוער – אבל אתן לא מוותרות.
כי אתן זוכרות – עברתן את זה כבר. למדתן את השיעורים האלה, אתן גיבורות-על, ואנחנו כולנו יכולים ללמוד מכן איך לא לוותר.
אז בשנה הזו, למרות הכאב והסערות, אני מאחל לכולנו צמיחה, עמידות ואהבה אינסופית.
שתהיה שנה של תקווה, של חיבור, ושל כוחות מחודשים – כמו שאתן יודעות לתת.
מוקדש לנשים שבחיינו , ולאלו שבתוכינו,
שתהיה לנו שנה מלאה בהצלחות מרגשות
אהבה, ושפע אינסופי
מאיר
🏳️🌈🩰❤️💆♂️🙏🏼🤸♂️🎗️💛🇮🇱