29/11/2023
טקסט של ד"ר מאיה מארק, שכותבת בשביל כולנו. קראו ושתפו:
״כבר שלושה ימים שבכל ערב הטלויזיה שבסלון שלנו דולקת עד השעות הקטנות של הלילה. כבר שלושה ימים שאי אפשר להתרכז בעבודה והמטבח בקושי מתפקד ואין טיולים ארוכים לכלב ואין כלום חוץ מדפיקות לב ובטן מכווצת והשתאות עמוקה אל מול סיטואציה בלתי נתפסת באכזריותה. אני יודעת שזה לא רק אצלינו. אני יודעת שכבר שלושה ימים שמדינה שלמה לא נושמת ולא ישנה ובקושי אוכלת. לא מצליחה להתיק את המבט והקשב ולו לרגע מהפנים של האמא ההיא שמחכה לילדות שלה שיחזרו, מהדמעות של האבא שהיה בגיהנום וחזר, מהפיג'מה הקטנה שממתינה לילד שיחזור ויתעטף בה.
ואני גם יודעת שיש מי שידע היטב את כל זה. בואו נקרא לו סמוטריץ'. ויש עוד אחד, אלוף התזמונים של כל הזמנים. בואו נקרא לו ביבי. ויש להם שותפים, בואו נקרא להם מפלגת ה"ציונות" הדתית ונדגיש אלף פעמים את המרכאות כי אין שום דבר ציוני או יהודי במפלגה הזו. ועוד שותפים - בואו נקרא להם משתמטים שלא שירתו בצה"ל יום אחד בחיים שלהם. וכל אלה, חיכו לרגע הזה בדיוק, לרגע שבו הלב של כולנו מאיים להתפוצץ, לרגע שבו אין עיתונאי אחד שמסוגל לעסוק במשהו אחר, לרגע שבו מאה אחוז מהקשב של כולם מלווה את הסיטרואן הלבנה שעושה את דרכו בדרכים חשוכות למעבר הגבול ובתוכו הלב של כולנו. הם חיכו לרגע הזה כדי לבזוז את מה שמעולם לא היה שלהם. כמו גנבים בלילה הם באו. חיכו שלא נהיה בבית, שלא נשים לב אליהם, שנסתכל למקום אחר - ואז עשו את המכה ושדדו את העתיד של כולנו. את כספי המיסים של המילאומיניקים שבחזית, את העסקים שיפשטו רגל כי המדינה תתנער מהם, את פליטי הצפון והדרום, את האפשרות שלנו להשתקם מהאסון הנורא שהם הביאו עלינו.
אני לא מכירה מילים כדי לתאר נבחרי ציבור שמנצלים את הרגע הכי נורא, הכי כואב, הכי בלתי נסבל של העם שלהם כדי לגנוב ממנו, כי הם בונים על זה שאף אחד לא מסוגל עכשיו לקום ולצעוק נגדם. אני לא מכירה מילים כדי לתאר את רמות הציניות, האדישות והרקבון המוסרי שצריך בשביל לנצל את רגע החולשה שלנו כדי לקחת את מה ששייך לכולנו ושיכול לבנות את העתיד שלנו - ולהעביר אותו למטרות מיגזריות של מתנחלים וחרדים שיבטיחו את שלטונו של זה שעדין חושב שהוא דיקטטור בהתהוות. אני לא מכירה מילים כדי לתאר את תתי האדם שנבחרו על ידי העם הזה אבל במשך חמישים ימים לא עצרו לרגע כדי ללכת ללוויות, כדי לחבק הורים, כדי לבכות, כדי לקחת אחריות. את אלה שאולי יש להם כיפה אבל מצוות פדיון שבויים לא מעניינת אותם, והם לא אוהבים לא את חבריהם ולא את עמם אלא רק את עצמם ואת הכוח והכסף. ואני לא מכירה מילים כדי לתאר את מי שבזמן שמדינה שלמה בכתה עם אביגיל ועליה - היה עסוק בעסקאות פוליטיות נכלוליות.
*אני לא מכירה מילים לכל זה אבל אני אמצא אותן, כולנו נמצא. וכשנמצא אותן, יעלה מן הארץ גל גדול של זעם שיתנפץ על כל עלובי הנפש, על כל המושחתים והרקובים שהביאו עלינו את האסון הזה ועכשיו ממשיכים לחפור את הבור שבמו ידיהם כרו לנו עוד ועוד למטה. וגם אם היו ויהיו עוד אלף רגעי שפל לממשלת הזדון הזו, את היום הזה, את התחתית הזו שהם הגיעו אליה היום, את הבעיטה שהם בעטו בנו כשהינו מפורקים על הרצפה - אסור לשכוח.״*
תודה למאיה מארק על המילים הנוקבות. הפיצו לחברים ולמשפחה. הציעו להם להצטרף אלינו לחזית החילונית: did.li/9ZT5q