10/12/2014
כשהייתי בכיתה ג חלקתי שולחן בבית ספר עם ילד אחד. מסיבות השמורות עמה ,המורה לאה הושיבה אותי על ידו, ולא הרשתה לנו להתחלף. הילד צייר בעפרון קו שרירותי על השולחן ואמר שאסור לי לחרוג מעבר. לפעמים אני חושבת שזה מה שהגיניקולוגיה המודרנית עושה עם תאריך הלידה המשוער. מציירים קו, פחות או יותר שרירותי, בשבוע ארבעים, וגורמים לנשים להרגיש אשמות בכל פעם שהן "עוברות את התאריך."
ביום שבת יולדת שליוויתי, היתה במעקב בבי"ח. ביקשו ממנה לחזור שוב למחרת. אפילו שהכל היה בסדר, המוניטור תקין, העוברית זזה יפה, כמות המים מעולה. ביקשו ממנה לחזור למחרת כי היא ביצעה פשע נוראי ועברה את התאריך שלה בכמה ימים. ובתרבות הנוכחית, פשע כזה, מצריך משמוע. ביום ראשון בבוקר כשחזרה למיון היא פגשה רופא שאמר לה שהלידה הקודמת שלה, שהסתיימה בניתוח קיסרי, היתה כשלון שלה. שהאגן שלה צר. שאין שום סיכוי שתוכל ללדת. הוא אמר שהתינוקת שלה יכולה בכל רגע למות ברחם. ולמרות שהכל שוב היה תקין לחלוטין, לחץ עליה שתכנס על המקום לניתוח קיסרי. האישה, שחוותה את הניתוח הקודם, ואת תקופת ההתאוששות הארוכה שבאה אחריו, כטראומה, מצאה בתוכה כוח רצון, חתמה על טופס סרוב והלכה הביתה לבכות שעתיים מלחץ ומתסכול.
אתמול (יום שלישי) היא התקשרה אלי עם צירים, וכמה שעות אחר כך ילדה בלידה טבעית לחלוטין תינוקת בריאה ומתוקה דרך אגן רחב ונדיב שנוצר בשביל ללדת.
למה שהרופא הזה עשה אני קוראת בריונות. בריונות היא סוג של אלימות. זה אולי לא יופיע בחדשות, (בינתיים וונצואלה היא המדינה היחידה שמכירה ע"פ חוק באלימות מיילדותית כסוג של אלימות כלפי נשים) אבל הגיע הזמן שזה יפסק. הגיע הזמן שאנחנו נצייר את הקו- הקו שלנו אומר די להפחיד נשים בהריון, די להחליש נשים רגע לפני שהן צריכות למצוא את האומץ להעניק חיים. עכשיו אנחנו מציירות את הקו, ואוי למי שיחצה אותו.
