27/12/2025
יומיים לפני הסדנה שלי התחלתי
להרגיש את הגרון קצת שורף.
תיכננתי הכל,
דאגתי לגיבויים לגבי כל הדברים שיכולים להשתבש,
אפילו נמנעתי ממפגשים חברתיים,
רק כדי לא להידבק.
סדנה שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן.
100 אנשים בסוזן דלל,
הסדנה שלי, הלב שלי, הבטן, הקול.
בפעם הרביעית היא חזרה והפעם גדולה ונועזת יותר.
אבא שלי אמר לי,
אל תדבקי, יש שפעת, מזה תמנעי.
הקשבתי לו, אני תמיד יודעת שהוא צודק.
ובכל זאת,
נדבקתי.
את כל הקסמים ניסיתי והייתי גמורה.
חברים אמרו לי,
זה הביטוי, את כנראה מפחדת, מתרגשת מאד.
זה הגיוני.
אבל אני ידעתי.
הגוף שלי ואני, אנחנו הרי בסטיז.
אנחנו שומרים אחד על השניה, יש בינינו יחסי אהבה גדולים מאד.
הוא לא ייעשה לי קטע כזה,
רגע לפני אחד הרגעים הגדולים של חיי.
אז שאלתי אותו, כי זה הדבר הכי פשוט והגיוני לעשות,
לחזור לגוף:
״בודי, למה בבי? מה קרה?״
והחבר שלי ענה:
״ככה, תצטרכי לבחור את מילותייך בקפידה הערב.
לא תקשיבי לקולות הרקע שיגידו לך לעצור,
לא תקשיבי לאגו שירצה עוד ועוד, עד שאנשים לא יוכלו להקשיב לך.
את תוציאי החוצה אמת, אותנטיות, מעט אבל מדויק.
את תהיי את,
בכוונה, במעשים ובמילים.
הגיע הזמן, ניקית כל כך הרבה,
עכשיו האמת תצא החוצה,
נקייה ויפה,
כמו שאת.
מוכנה״.
הוא באמת אמר לי את זה ואני הקשבתי לו.
היה רגע אחד בסדנה,
שהאגו אמר לי, עוד דניאל, עוד.
האנרגיה עוד לא עלתה וזכרתי אותו.
זכרתי את מה שהוא אמר לי על האגו ובחרתי בשקט.
סיפור אמיתי 🩷
הוא ענה
