09/12/2025
הכי מכל החגים, אני אוהבת את חג החנוכה. דווקא, לא את המטוגנים שלו. עוד יותר, לא אוהבת את הריח שעולה מהטיגון. אני מוקסמת מהנרות שדולקים בתאורה של חושך. לפני כמה שנים, שהייתי בתוך חושך, שכחתי שחג חנוכה מגיע.
בערב החג, ירד גשם זלעפות בתל אביב, שכמו שתמיד כשהוא מגיע - נדרשת גונדולה להתנייד ברחובות.
אז ככה שייטנו באוטו, ברחובות מוצפי מים, ביתי ואני, רוב החנויות כבר היו סגורות. עצרנו ליד חנות שהציגה מגוון עלוב של חנוכיות. לא רציתי להעליב את "חנוכה" אז קניתי סתם אחת והבטחתי לו, שמחר נחפש לו חנוכיה שווה. האמת, לא ידעתי איפה, וגם ידעתי שהמחר יהיה עמוס במיוחד.
בבוקר בקליניקה שלי, נכנסה אשה לפגישה השבועית. היא הושיטה לי באריזה מזמינה, חנוכיה יפיפיה שעשו בני נוער עם צרכים מיוחדים. מאז החנוכיה הזאת ליוותה אותי בימים של אור ובעיקר בימים של חושך. היא הזכירה לי שאי וודאות טומנת גם בחובה הפתעה.
לא באנו חושך לגרש, באנו ללמוד איך להיות איתו, כי תמיד יהיה פה יום וגם לילה וטוב שכך.
אפשר ללמוד לתרגל ראייה בחושך, אל תוך אי ודאות ואפילו לאהוב את זה.
כמו למשל: למצוא מקום נוח בבית, לכבות אורות ולהשקיף מבעד לחלון על החושך.
לשים לב לדברים שרואים בחושך, להתמקד על דבר שרואים, לשים לב לחדש שמתגלה, לחכות בסבלנות.
לשמוע קולות בתוך החושך, להקשיב לשקט.
לעצום עיניים, לראות איך הגוף מגיב לזה.
להיכנס לזמן חלימה, להזמין משהו שכמהים לו, לחוות איך תרגישו כשזה יקרה.
לבהות בנרות, יש בזה משהוא מרגיע.
חג חנוכה הוא הזדמנות לחנוך משהוא חדש עבורינו.
