04/08/2022
חודשיים חלפו מסיום ההתנסות בשיקום ילדים.
יש משהו בעבודה עם ילדים שמכניס, לפחות לי באופן אישי, לפרופורציות אחרות. הכל מרגיש משמעותי יותר, גדול יותר, גורלי.
יש מגוון אספקטים לטיפול בילדים, זו עבודת קודש שנעשית על ידי מלאכים ומלאכיות שמסתובבות ממש כאן, על פני האדמה.
אני רוצה להתמקד בפן קטן שתפס אותי בזמן הטיפול עם הקטנים – דימיון.
דימיון מוגדר כיכולת או ככוח לייצר תמונה או תחושה שלא נוכחים פיזית או מעולם לא נחווּ במציאות.
יש מגוון סוגי דימיון בהם דימיון אפקטיבי (היכולת להמציא משהו מדברים קיימים), פנטזיה, אמפתיה, חלומות, נוסטלגיה ועוד.
ובאספקט האנטומי, מחקרי MRI מצביעים על מספר אזורים במוח שמעורבים בתהליכי דימיון. אזורים המקושרים למוח הויזואלי שלנו ״נדלקים״ כאשר אנחנו מדמיינים משהו, כך שלפחות לפי המוח אנחנו באמת ״רואים אותו״; אזורים במוח הקטן שקשורים למוטוריקה נדלקים כאשר אנחנו מדמיינים שאנחנו רצים על חוף הים, זה וואו.
הכלי הזה, דימיון, הוא סופר שימושי ואפילו הכרחי בעבודה עם ילדים. זה הבייסיק. כי ילדים מדברים את שפת הדימיון (שפה שהולכת לנו לאיבוד ככל שאנחנו מתבגרים). כדי לגייס ילד לתרגול צריך להיכנס איתו לעולמות הדימיון, הוא לא סתם ישכב על גליל ויעבוד על שרירי הליבה והשרשרת האחורית כי ביקשת, צריך לדמיין שזו ספינה בים סוער ושורץ כרישים ושאסור ליפול! או שנכין ״סלט״ בכאילו עם ירקות מעץ כדי לגרום לה להשתמש ביד החלשה, הדימיון כבר יוביל אותם לגייס את כל המערכת השרירית למשימה, וזה מופלא כי דימיון מאפשר לנו לפתח עוד כל כך הרבה דברים מעבר למוטוריקה - יצירתיות, גמישות מחשבתית, אמפתיה כלפי האחר, שפה, זכרון ועוד!
יש מגוון מחקרים שעוסקים בדימיון מודרך, לשיפור ביצועי ספורטאים, אם תדמיין שאתה קולע מהעונשין, זה ישפר לך את אחוזי הקליעה וכו׳.
את ההתנסות בגן אסיף, שהמילה מושלם היא אנדרסטייטמנט כדי לתאר את המקום, בחרתי לסיים בסשן דימיון מודרך שהעברתי לצוות ולחברות לספסל הלימודים שחלקו איתי את המסע הקטן. כדי שגם אנחנו, כאנשים בוגרים, ניזכר כמה נפלא זה לעצום את העיניים ולנדוד לרגע ללב ים או ליער סבוך ולהרגיש, באופן חד ואמיתי, איך הגוף שלנו הוא שדה פתוח של אפשרויות, אם רק נעצור ונדמיין.
וכמו שאמר ז׳ול וורן: If it can be imagined, it can be done.
