22/03/2026
יש לנו נטייה טבעית להסתכל קודם כל על עצמנו.
לבדוק- האם אני בסדר? האם אני מחזיקה? האם אני מתפקדת?
וכשאנחנו מצליחים להגיד לעצמנו “אני סבבה”,
יש בזה הקלה. אפילו סוג של שקט.
אבל אולי זה לא מספיק.
כי בתוך הזמן והעולם שאנחנו חיים בו,
לא רק אני עוברת משהו.
כל אחד ואחת סביבי נושאים סיפור,
ולפעמים- סיפור כבד, כואב, ואולי מטלטל.
אז אולי במקום לעצור רק שם,
יש בזמן הזה הזמנה להרחיב רגע את המבט.
להיות קצת יותר רגישים למה שקורה לידינו.
לשים לב - מי צריך תמיכה,
מי אולי לא מצליח להחזיק.
כי הסיפור שלי לא עומד לבד.
הוא חלק מרקמה גדולה יותר,
ובתוכה אנחנו קשורים אחד בשנייה.
ואולי בתוך כל זה,
יש גם אפשרות להיות שם אחד עבור השנייה.
לא להישאר רק בשאלה “איך אני”,
אלא לנסות לראות-
איך אנחנו.
