ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך

ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך, Alternative & holistic health service, מצדה 3, Tel Mond.

מוביל גברים במצבים רגשיים מורכבים, כדי ללמוד להרפות, לנשום, לשחרר ולחזור לחיים בביטחון, אהבה וקבלה עצמית. בשיטת "הדרך לעצמך" המחברת גוף, נפש, נשמה ונשימה, ליצירת שינוי עומק ואמיתי בחיים האישיים ובמערכות יחסים.

אלה שלושת הסיבות שבגללן אתה סוחב את הכל לבד, וזה שורף אותך מבפנים. אתה יודע מה זה לסחוב הכל לבד.זה לא רק העבודה. לא רק ה...
11/11/2025

אלה שלושת הסיבות שבגללן אתה סוחב את הכל לבד, וזה שורף אותך מבפנים.
אתה יודע מה זה לסחוב הכל לבד.
זה לא רק העבודה.
לא רק הכסף.
אלא הכל.
הדאגות, אחריות, הפחדים, המחשבות.
סוחב על הכתפיים,
בתוך הראש,
ולא משתף עם אף אחד.

ויש 3 סיבות ברורות שבגללן
אתה כנראה תמשיך לסחוב הכל לבד,
עד שזה ישרוף אותך מבפנים:

🌼1. אתה לא משתף את האמת
כשמישהו שואל "מה קורה?"
אתה אומר "הכל בסדר".
אפילו כשבפנים אתה מתפורר.
אפילו כשאתה לא ישן בלילות.
אפילו כשאתה מרגיש שאתה מאבד שליטה.
"הכל בסדר."

למה?
אולי חושב שאם תשתף, תיראה חלש.
שאם תגיד "אני לא בסדר", הם יפסיקו לסמוך עליך.
אז אתה שומר הכל בפנים.
והעומס רק הולך וגדל.

מה לעשות?
תתחיל קטן.
תבחר חבר אחד שאתה סומך עליו.
ותגיד משפט אחד אמיתי.
"אני לא ממש בסדר."
זה הכל. רק משפט אחד.
זה מספיק כדי לשבור את הקיר.

🌼2. אתה לא מבקש עזרה
גם כשממש צריך.
גם כשאתה יודע שאתה לא יכול לבד.
אתה ממשיך לנסות שוב ושוב.
"אני אסתדר."
או שאתה נתקע, עוצר ולא מתקדם.

למה?
כי למדת שגבר חזק זה גבר שמסתדר לבד.
שגבר שמבקש עזרה, הוא תלותי. חלש.
קל לנצל אותו,
אז אתה לא מבקש עזרה,
גם כשלסחוב הכל לבד,
זה קשה כואב ומעייף יותר.

מה לעשות?
תבקש עזרה בדבר קטן.
משהו שלא מפחיד.
"אתה יכול לעזור לי עם זה?"
תתחיל קטן.
העזרה הגדולה תגיע.

🌼3. אתה מרגיש שאף אחד לא מבין אותך.
אפילו כשאתה מסביר,
אפילו כשאתה הכי ברור,
אתה מרגיש שאתה לבד.
שלא רואים את המאמץ הגדול שאתה עושה.
שאף אחד לא באמת מבין
מה אתה עובר,
וכמה זה קשה לבד.

למה?
כי אתה לא באמת משתף.
אתה משתף את הפרטים,אבל לא את הרגש והכאב.
אתה אומר "יש פה בעיה",
אבל לא "אני מפחד" או "אני לא יודע מה לעשות" ומשם מתחיל הפתרון.

מה לעשות?
תשתף את הרגש.
לא רק את העובדות. לא מחשבות.
לא "יש לי בעיה בעבודה" -
אלא "אני מפחד שאני לא מספיק טוב".
כשאתה משתף את הרגש, אנשים מבינים
ומתקרבים.

אם אתה מזהה את 3 הסיבות האלה - זו ההתחלה.
לסחוב את עומס החיים לבד זה לא חוכמה.
אפשר להיות חזק -
וגם לקבל עזרה,
פשוט משום שהחיים לא נועדו להיות
קשים כל כך.

🍀מרגיש שאתה סוחב הכל לבד?
שאתה לא משתף, לא מבקש, ומרגיש שאף אחד לא מבין?
השינוי מתחיל כאן.
✍🏻כתוב "שיחרור" בתגובות - וקבל הדרכה בוידאו לשחרר את העומס והתקיעות, כדי לחיות חיים בזרימה.

באהבה, 💚
ארז

כמו כל הגברים, כמוני בעבר, גם הוא חשב שהוא מוכרח להיות חזק בשביל כולם- עד שהוא נשבר. תמיד במפגש הראשון של תהליך קורהמשהו...
10/11/2025

כמו כל הגברים, כמוני בעבר,
גם הוא חשב שהוא מוכרח להיות חזק בשביל כולם- עד שהוא נשבר.

תמיד במפגש הראשון של תהליך קורה
משהו מיוחד שנותן את הטון לכל המסע.
רועי (שם בדוי) בן 36,
עדיין רווק אבל בעל עסק בשיווק מוצרים, פחות גבר של דיבורים, ויותר של עשייה.
מוקף במלא חברים, מכרים, משפחה,
אבל בא אלי עם מבט עייף וכבד.

שאלתי אותו: "ספר לי, מה יושב עליך?"
הוא אמר:
"אני תמיד החזק.
בעסק - אני זה שמחליט.
עם החברים - אני זה שתומך.
לבני משפחה אני עוזר בכל מה שמבקשים,
אבל מי תומך בי?"
דממה.
"אני מיואש ואני לא יכול יותר."

ישבנו להרגיש את זה.
בלי להבין או לנתח.
רק הרגשנו.
תסכול, עצב, כאב, חוסר, בדידות …

כמו שאני נוהג תמיד שאלתי: "איפה בגוף אתה מרגיש את זה?"
הוא שם יד על הכתפיים,
"כאן. כמו משקל ענק.
כל הזמן תפוס,
ולפעמים הן כואבות ממש שאני לא יכול לנשום."
אמרתי: "היום לנשום לשם.
תן לגוף לספר מה הוא צריך."

רועי סגר עיניים.
הרפה את שרירי הגוף,
צלל לתוך הדמיון הצורך,
ומשם הלך לנשום בעוצמה פנימה.
אחרי כמה דקות עלה בכי קטן
אבל הרגשתי שהוא עוד מחזיק משהו בפנים.

ואז ב10 דקות האחרונות משהו נפתח,
והכל השתחרר.
הוא התחיל לבכות ולצרוח את הכאב החוצה:
"נמאס לי,
קשה לי,
אף פעם לא ביקשתי כלום ואף אחד.
אף פעם לא ביקשתי עזרה.
תעזרו לי , נמאס לי"
והכל בצעקות של גבר נשבר,
שקרעו לי את הלב.

ראיתי אותו משחרר מעצמו את
את הכאב, התסכול ואת כל המקומות
שבהם הוא נכשל בלהיות אנושי.
נכשל כשחשב שגבר חזק
זה גבר שלא צריך אף אחד.

לאורך המסע שלנו למדנו שחזק זה לבד.
שחזק זה לא להרפות ולא לסמוך ולתת אמון.
שחזק זה לא לבקש עזרה.
דיסק דורש המון מאמץ בלהיות חזק,
למדנו שזו חומת ההגנה כל כך גבוהה - שהוא עצמו נשאר מאחוריה. תקוע,
לבד. עד שנשבר.
עד שכבר נמאס לגמרי.

לכאורה, במפגש הזה עשינו רק שינוי אחד קטן.
נשמנו - זה הכל.
הבאנו נשימה לכתפיים ולתודעה כולה.
שם, רועי יכול היה להרגיש בטוח להביא את עצמו.
שיש מישהו שהולך ביחד איתו.
לא דורש ממנו שיהיה חזק.

זה לא היה קסם. זה לקח זמן.
אבל זה היה צעד הראשון ומשמעותי.

בסוף המסע המרגש, אחרי 12 שבועות של עבודה משותפת,
כבר אי אפשר היה שלא להרגיש את השינוי.
רועי התחיל לבקש, לי לעשות הכל לבד.
הוא למד לוותר על "להיות גבר חזק",
בשביל להיות גבר שמח,
ויותר על לבד, בשביל להרגיש ביחד,
להחזיר לעצמו בחירה מתי להיות חזק - ומתי להיות רך.

הוא התחיל לתת לעצמו רשות לבקש עזרה.
להגיד "אני צריך" ו "אתה יכול לעזור לי?"
בלי להתבייש,
ובאמת להישען על מישהו.

בסוף המסע, רועי הצליח להרגיע את הבדידות, לחיות בפחות מאמץ
ועם יותר הצלחה.
הוא כבר לא נשבר, הוא מודע ושומר על הכוח שלו
כי הוא למד שהדבר הכי חזק,
זה גם לדעת לבקש עזרה.

ומה עם המשקל בכתפיים התפוסות?
שכחנו מזה.
רק בסוף המסע יכולנו להתבונן לאחור ולראות שזה כבר נעלם אחרי השבוע השלישי.

מכיר את ההרגשה שאתה תמיד החזק בשביל כולם - אבל בפנים מרגיש לבד?
שאתה סוחב הכל - ושאתה לא יכול יותר?
אתה לא לבד בזה אחי.
גברים רבים כמוך לוקחים על עצמם,
יותר ממה שבאמת צריך.
אבל אפשר אחרת.
אפשר להיות חזק - רק לעשות את זה
במאמץ הנכון.
🙏🏻

✍🏻כתוב "חזק" בתגובות - ונתאם שיחת ייעוץ אישית בזום ללא עלות.
בואו נראה איך גם אתה יכול להשתחרר מהכאב והתסכול שהצטברו בפנים,
ולהפסיק לשאת
את כל מסע החיים לבד.

באהבה, 💚
ארז

כולם נשענים עליי, וזה בסדר, אבל על מי אני נשען?אני זוכר את הרגע שזה תפס אותי. כמו לחץ בחזה שלוקח ממנו את כל האויר. לילה,...
09/11/2025

כולם נשענים עליי, וזה בסדר, אבל על מי אני נשען?
אני זוכר את הרגע שזה תפס אותי.
כמו לחץ בחזה שלוקח ממנו את כל האויר.

לילה, 2 בבוקר,
הזמן שלי ללכת לישון כבר חלף מזמן,
ואני עוד יושב במטבח לבד.
והראש שלי מלא.

עבודה, כסף, חשבונות, הבית, משימות,
כל כך הרבה תלוי בי,
כל כך הרבה ציפיות,
ואני עומד בזה, משתדל לפחות.
הם סומכים עליי.
"ארז יעזור." "ארז יסדר."

ואני יושב שם במטבח,
מתבאס בתוך עצמי, וחושב:
"ועל מי אני נשען?"

כי כולם נשענים עליי.
אני החזק. אני הבטוח.
אני זה שמחזיק הכל יציב.
אבל מי מחזיק אותי?

זה לא שאני מתלונן. ממש לא.
אני אוהב להיות מועיל וחזק.
אני אוהב לעזור, ולהיות משמעותי.
אבל יש רגעים - רגעים כמו הלילה ההוא -
שאני יושב לבד
והבדידות פשוט חונקת.

זה בסדר כולם סומכים עליי,
אבל אני מרגיש שאני לא מסוגל לסמוך על אף אחד.
לא כי אין אנשים טובים סביבי. להיפך.
הבנתי שזה בתוך התפיסה שלי
כי אסור לי להראות חולשה.
אסור לי להראות שגם אני צריך.
שגם אני עייף.
שגם אני לא יודע.

כי מה יקרה אם אני אראה?
הם יפסיקו לסמוך עליי.
אז אני שותק.
ממשיך להחזיק את זה.
ונשאר לבד.

הבדידות הזו היא הכי קשה,
כי זו בדידות פנימית שאף אחד לא רואה.
זו בדידות של להיות מוקף אנשים -
ועדיין להרגיש לבד במאבק.

לקח לי שנים להבין:
הבדידות הזו לא בגלל שאין לי על מי להישען.
היא בגלל שאני לא נותן לעצמי להישען על אף אחד.

למדתי שגבר חזק זה גבר שלא צריך.
וכשגבר שמבקש עזרה - זו חולשה בעייתית.
אז בניתי קיר שמגן עליי.
אבל הקיר הזה - הוא גם כלא.

היום אני יודע שאפשר אחרת.
אפשר להיות חזק - וגם להישען.
אפשר להיות הסלע - וגם להרשות לעצמך לנוח.
זה לא קל.
כי בשביל זה צריך לשבור את הקיר.
אבל כשאתה עושה את זה -
הבדידות מתחילה להשתחרר,
וכל חווית החיים הופכת להיות פשוטה,
והדדית.
🙏🏻

🌼מרגיש שגם אתה לבד במאבק?
שכולם נשענים עליך, אבל אתה לא יכול להישען על אף אחד?
אתה לא לבד בזה אחי.
אפשר להפסיק להרגיש את הבדידות הזו, גם בלי לוותר על העוצמה שלך. .

✍🏻כתוב "לבד" בתגובות - ואשלח לך הדרכה מיוחדת שבה תכיר את האופן שבו אתה יוצר קשרים קרובים עם אנשים שסביבך,
ואיך תוכל לשפר את הקשרים שלך ולהעזר בהם מול אתגרי החיים.

באהבה, 💚
ארז

גבר, מרגיש  שהספונטניות הפשטות והקלילות נעלמו לך מהחיים?⭐הלייב הזה הוא בשבילך ⭐🔶הערב בשעה 19:00רק לחברי קהילת "החופש להי...
06/11/2025

גבר, מרגיש שהספונטניות הפשטות והקלילות נעלמו לך מהחיים?

⭐הלייב הזה הוא בשבילך ⭐

🔶הערב בשעה 19:00
רק לחברי קהילת
"החופש להיות גבר שלם"🔶

נדבר על הדרך לחזור לאיכויות שהיו בנו פעם, כמו פשטות ומשחקיות,
ע"י חיבור בין הילד הפנימי הספונטני והקליל, ששיחק וצחק בלי פחד בעבר, ועדין חי בך,
לבין הגבר שלמד היום להיות חזק,
אחראי ורציני מדי.

⭐מי רוצה תזכורת לפני שמתחילים?

אני מרגיש שהמשפט 'די, תתבגר כבר!' הוא המשפט שהרס את החיים שליזה משפט אחד ששמעתי כל כך הרבה פעמים בחיים שלי,שהוא פשוט נחר...
05/11/2025

אני מרגיש שהמשפט 'די, תתבגר כבר!' הוא המשפט שהרס את החיים שלי
זה משפט אחד ששמעתי כל כך הרבה פעמים בחיים שלי,
שהוא פשוט נחרט בי.
"תתבגר כבר."
(איזה נורא זה נשמע היום....)

שמעתי את זה בגיל 8 כשרציתי לשחק במקום לעשות שיעורי בית.
שמעתי את זה בגיל 15 כשבכיתי
ולא יכולתי להכיל את הרגשות של עצמי.
וגם בגיל 22 כשלא ידעתי לאיזה כיוון "להתמקד בקריירה".

ואני הקשבתי למשפט הזה.
כי ככה עושים, לא?
מתבגרים.
הופכים לגבר.
עוזבים את הילד שבך מאחור.

אז התבגרתי.
הפסקתי לשחק.
הפסקתי לבכות.
הפסקתי לעשות דברים "מיותרים".
למדתי להיות רציני.
אחראי.
גבר.

והיום?
היום אני מסתכל בתוכי
אני רואה מה המשפט הזה עשה לי.
"תתבגר כבר" - הרס את החיים שלי.

כי מה זה אומר "להתבגר"?
זה אומר לעזוב את השמחה הפשוטה.
זה אומר לעזוב את הקלילות.
זה אומר להפוך לכבד, רציני, ומנותק.

כי הילד שהייתי - הוא ידע לחיות בכיף.
הוא ידע לצחוק, לשחק,
להיות שמח בלי סיבה.

והגבר שהפכתי להיות?
יודע בעיקר ללכת לעבודה.
להתפקד.
להיות "מבוגר אחראי".
אבל הוא שכח איך להינות מהחיים.

והמחיר?
המחיר היה שחייתי חיים של תפקוד.
לא חיים של שמחה והנאה.

קמתי בבוקר - כי צריך.
עובד - כי חייבים.
הולך ללמוד - כולם עושים את זה,
וגם אני עושה את מה שצריך,
כי ככה הרגשתי שמצפים ממני להיות.
אבל איפה השמחה?
איפה הקלילות?
איפה ה"אני" ומה שעושה לי טוב?

שכחתי מזה לגמרי.
ככה זה. התבגרתי.

לקח לי שנים להבין שהמשפט הזה "תתבגר כבר" - הוא טעות קשה וכואבת.
כי אפשר להיות גבר אחראי,
ובאותו הזמן לשמור על הילד שבפנים.
להיות חזק,
ובאותו הזמן להיות קליל.
להתבגר,
ובאותו הזמן לזכור איך לחיות
בשמחה, הנאה וקלילות.

זה לא "או-או".
זה "גם וגם".

כשאני מאפשר לעצמי לצחוק, לשחק, להתרגש - זו לא חולשה.
זה אומץ.
אני מאפשר לעצמי
לא פחד להיות אני.

היום, בגיל 43 אני לא "מתבגר" יותר.
אני כבר בוגר בהחלט.
והאיזון המופלא שהגיע עם הגיל,
הוא הזכות להיות
גבר אחראי.
אבל גם גבר ששומר על הילד שבפנים.

אז אם אתה שומע את המשפט הזה בראש שלך - "די, תתבגר כבר" -
תדע:
זה לא אתה שמדבר.
זה הקול של כל מי שאמרו לך את זה פעם.

ואתה לא צריך להקשיב לו יותר.

אתה יכול להיות גבר חזק, אחראי, מוצלח,
ובאותו הזמן, לשמור על הקשר
עם הילד שבפנים.
הילד הזה שיודע להינות ולחיות.

🌼 ואני רוצה לשאול אותך בכנות:
איזו איכות מהילד שהיית
הכי חסרה לך היום כגבר בוגר?
הקלילות?
המשחקיות?
העדר הפחד?
היכולת הנהדרת ליצור קשרים?
היכולת להתרגש?
השמחה הפשוטה?

🌼מה חסר לך?
מוזמן לשתף בתגובות👇🏻

אז נכון שהוא הצליח להיות גבר 'חזק', אבל במחיר של "להרוג" את הילד שבפנים.יונתן בן 42, גבר חזק ומוצלח.בעל עסק עצמאי, איש מ...
04/11/2025

אז נכון שהוא הצליח להיות גבר 'חזק', אבל במחיר של "להרוג" את הילד שבפנים.
יונתן בן 42, גבר חזק ומוצלח.
בעל עסק עצמאי, איש משפחה עם שני ילדים.
אחד רציני שעושה את הדברים מא' ועד ת'.

בא אלי למפגש עם תסכול עמוק בעיניים.
שאלתי אותו: "ספר לי, מה יושב עליך?"
הוא אמר: "אני הכל בסדר. יש לי עסק מצליח, משפחה, בית יפה. אבל אני מרגיש שפספסתי, והיום כאילו שאני חי בכלוב זהב."
דממה.
"למה אני לא מרגיש טוב עם עצמי?"

ישבנו עם השאלה הזו.
לא ניתחנו אותה.
לא ניסינו לפתור אותה מיד.
רק להרגיש אותה.

שאלתי אותו: "איפה בגוף אתה מרגיש את הפיספוס הזה?"
הוא שם יד על החזה.
"כאן. תמיד כאן. כמו אבן כבדה. כמו משהו מת בתוכי."
אמרתי: "קח נשימה לשם. תן לגוף לספר לך מה האבן הכבדה הזו צריכה."

יונתן סגר את העיניים. נשם.
ואחרי כמה דקות אמר משהו שפתח הכל:
"אני חזק כל הזמן.
אני לא נותן לעצמי באמת לדבר פתוח על מה שאני מרגיש. עם אף אחד.
לא נותן לעצמי לבכות, להתרגש,
להינות בלי לחשוב איך זה נראה.
אני תמיד 'הגבר החזק'. אבל בפנים?
בפנים אני מרגיש שמשהו מת לי."

יונתןלא היה תקוע בחוסר הצלחה.
זה שהוא הצליח להיות "גבר חזק" - אבל במחיר של "להרוג את הילד שבפנים".
הילד שידע להרגיש, להתחבר, לחיות.
לאורך החיים יונתן למד שכדי לא ליפול,
הוא חייב להיות גבר חזק.
("תהיה חזק." "גברים לא בוכים." כל גבר מכיר את זה)

במפגש הזה עשינו רק שינוי אחד קטן.
נתנו תשומת לב בנשימה טיפולית עמוקה, למקום הזה בחזה.
שם, יונתן יכול היה להרגיש שמשהו משתחרר. הוא לא לבד.

לאחר 12 שבועות של מסע משותף, ממש ראו את השינוי שלו בעינים שהפכו מלאות שלווה.
הוא פשוט התחיל לעשות בחירות נכונות - לא רק להיות חזק, אלא לבחור מתי להיות חזק ומתי להיות משוחרר.
בסוף התהליך נפרדתי מגבר שעדיין חזק, אבל כבר לא נוקשה. גבר בוגר, וגם ילד חופשי ומשוחרר.

והאבן הכבדה שלחצה בחזה?
היא כבר לא שם.

🌲 מכיר את ההרגשה הזו? שאתה "גבר חזק", אבל בפנים מרגיש שמשהו מת? אתה לא לבד בזה אחי.
✍🏻 כתוב "מתאים" בתגובות - אצור איתך קשר לשיחת ייעוץ ואבחון אישית בזום ללא עלות,
ונבדוק יחד איך גם אתה מצליח להשתחרר מזה.

באהבה, 💚
ארז

ככה איבדתי כגבר בוגר, איכויות שהיו בי כילד בטבעיות.אני בטוח שאתה יודע טוב מאוד מה זה להרגיש שאיבדת משהו. כשהייתי ילד היו...
03/11/2025

ככה איבדתי כגבר בוגר, איכויות שהיו בי כילד בטבעיות.
אני בטוח שאתה יודע טוב מאוד מה זה להרגיש שאיבדת משהו.

כשהייתי ילד היו בחיים שלי מלא דברים
שהיום אני לא יודע איפה הם.
קלילות.
משחקיות.
יכולת פשוטה להיות שמח בכל מצב.
אופטימיות….

פשוט איבדתי אותם לאורך השנים.
מיום ליום.
זה קרה לאט.
בכל פעם שעשיתי צעד קדימה
ו"התבגרתי",
בעצם איבדתי איכות שהיתה בי כילד.

ואני מזהה ורוצה לשתף אותך
בשלושה כיוונים שבהם איבדתי, כגבר בוגר, איכויות מצויינות שהיו בי כילד בטבעיות:

🌲1. איבדתי את הקלילות – והפכתי לגבר מחושב וכבד.
כשהייתי ילד,
הכל היה קל.
לא חשבתי על כסף,
על עבודה, על מה שצריך,
על מה אני צריך לעשות מחר.
פשוט הייתי רק שם- נוכח.
קל. הכל היה קל יותר.

ואז התחלתי להתבגר,
למדתי שהחיים זה לא משחק.
"יש אחריות."
"לכל דבר יש מחיר"
"יש חשבונות."
"יש למה לדאוג."
"לא הכל זה מה שאתה רוצה -
יש דברים שאתה חייב לעשות"

ואני ממש לקחתי את זה ללב,
אולי קצת יותר מידי,
התחלתי לשאת את כל האחריות הזו על הכתפיים.
כל בעיה.
כל דאגה.
כל מחשבה.
עלי.

עם הזמן הפכתי לגבר מחושב מידי.
שלא זוכר איך זה להיות קליל,
גם כשאין לזה שום הצדקה.

😛איך חזרתי לקלילות?
בגלל שאי אפשר להשתחרר
מהאחריות שלי לחיים שלי,
עבדתי על לזכור
שאני לא צריך לשאת הכל
על הכתפיים שלי, כל הזמן.
יש רגעים שאני יכול פשוט להישען,
להיעזר באחרים.
לנשום.
לשחרר.
להרגיש שהכל בסדר.

⭐תעשה תרגיל קטן עם עצמך:
פעם ביום תעצור.
קח נשימה עמוקה.
ושאל את עצמך:
"מה אני יכול לשחרר עצמי עכשיו?"
ותשחרר את זה.
תן לגוף להרגיש קליל.
(אפילו אם זה רק לדקה אחת.)

🌲2. איבדתי את המשחקיות, והפכתי לגבר רציני
כשהייתי ילד, הייתי משחק כל הזמן.
זה לא רק בגלל שהיה לי זמן פנוי.
אלא כי ככה ראיתי את המציאות.
כל דבר היה משחק.

ואז למדו אותי:
"תהיה רציני."
"החיים זה לא משחק."
"תתבגר כבר."
ואני הפסקתי לשחק.

הפסקתי לעשות דברים סתם בלי סיבה.
הפסקתי לצחוק על שטויות,
(ההומור נעשה אינטליגנטי)
הפכתי להיות בחור רציני.
חשבתי ככה גברים צריכים להיות, לא?

עד שהרגשתי שאני כל כך רציני שזה כואב.
שאני לא זוכר מתי בפעם האחרונה
עשיתי משהו סתם כי בא לי.
סתם כי זה כיף.
וזו היתה הקריאה שלי לעשות שינוי.

🤾🏻איך חזרתי למשחקיות?
כי לעשות סתם שטויות זה לא חוכמה,
משחקיות זה להרשות לעצמי
לשוב לעשות דברים בכיף, בלי סיבה.
בדרך שהיא אולי לא הכי יעילה
אבל שמביאה לי שמחה.
לא הישג.
שמחה וריגוש.

🌲3. איבדתי את היכולת להתרגש, והפכתי לגבר ש"כבר ראה הכל"
כשהייתי ילד, הכל היה חדש
מעניין ומרגש.
כל ציפור שעפה.
כל עלה שנפל.
גלידה קרה בקיץ.

כל דבר קטן הרגיש לי גדול ומופלא,
והייתי כולי נוכח בתוכו.
מתפעל ומתרגש.

כשהתבגרתי לא רציתי שיגידו לי
איך ומה לעשות,
אז למדתי לומר:
"כבר ראית את זה. אני יודע"
"אני מכיר, זה לא מרשים."
"יש לך מה לחדש לי?."

ככה אני הפסקתי להתפעל.
הפסקתי להתרגש.
הפסקתי להרגיש
שיש פלא גם בדברים הפשוטים.

זיהיתי שכשאני מסתכל על השקיעה,
אני לא מרגיש כלום.
אני רואה משהו יפה - ו"כבר ראיתי".
הקסם של החיים אבד לי,
אל תוך הדירה השוחקת.

🤏🏻איך חזרתי להתרגש גם מהדברים בקטנים?
למדתי לשם את תשובת הלב שלי במקום הנכון.
לאט את הקצב של המירוץ היום יומי,
לעצור לרגע ולהסתכל לצדדים,
על הדברים שיש
כאילו אני שוב רואה אותם
בפעם הראשונה.

הילד שהייתי לא אבד לחלוטין.
הוא הפך להתחלה של הדרך חזרה לעצמי.
אתה לא צריך לוותר על להיות גבר בוגר ואחראי.
רק תזכור שהילד שבפנים
עדיין שם.
מחכה.
אז תתייחס אליו.

⚜️מרגיש שבהתבגרות שלך איבדת את האיכויות האלה?
שהיית קליל, משחקי, מתרגש - והפכת להיות מחושב, כבד, רציני, ונטול התרגשות?
זה לא אבוד אחי.
זו איכות שתמיד מחכה לך שתחזור.
✍🏻כתוב "חופש" בתגובות ואשלח לך הדרכה מצולמת עם 7 צעדים פשוטים איך לחזור ולהקשיב לילד שבך, כדי לחיות עם יותר קלילות, שמחה וחופש פנימי.

באהבה, 💚
ארז

פעם, כשהייתי ילד ידעתי לשמוח ולחיות, אבל הגבר שהפכתי להיות שכח איך עושים את זה"אני זוכר את הילד שהייתי.בן 4, אולי 6.רץ ב...
02/11/2025

פעם, כשהייתי ילד ידעתי לשמוח ולחיות, אבל הגבר שהפכתי להיות שכח איך עושים את זה"

אני זוכר את הילד שהייתי.
בן 4, אולי 6.
רץ בחצר, מתפרע, שר, רוקד, צוחק על כל שטות.
לא היה משהו משמעותי במה שעשיתי, פשוט הייתי שמח.
פשוט ככה.
ילד שמח.

אני זוכר איך הייתי משחק בים בקיץ.
הייתי רץ בלי לעצור.
איך הייתי צוחק עד שכאב לי הבטן.
זה לא היה לי הרבה.
אבל הרגשתי שיש לי הכל.
כי ידעתי לשמוח.
לחיות.
להיות בדיוק כמו שאני.

ואז, איפשהו בדרך, זה נגמר.
זה לא קרה ביום אחד.
זה היה תהליך שחיקה איטי,
שנתחיל כשאמרו לי:
"תגדל כבר."
"תהיה רציני."
"תפסיק לשחק בשטויות, יש דברים חשובים יותר."
ואני הקשבתי.
כי ככה כולם עושים, לא?
ככה הופכים לבוגרים,
עוזבים את הילד מאחור.

למדתי להיות אחראי יותר.
רציני.
מבוגר.

ככה הפכתי לגבר בוגר.
גבר שעובד קשה.
שמתפקד.
עושה הכל כדי להצליח.
אבל משהו בדרך הזו
הלך לי לאיבוד.

לקח לי שנים בכלל להתחיל להבין שאיבדתי משהו.
כי אף אחד לא אומר לך את זה כשאתה גדל.

יום אחד, אני בחוף הים.
(לפעמים אני מוצא איזה שעתיים פנויות)
ביום שישי אחר הצהריים.
החוף מלא אנשים, משפחות,
מלא רעש שמח.
ואני יושב שם, עייף,
עם המחשבות שרצות בראש.

ופתאום אני שם לב ילד.
בן 4, אולי 7.
רץ לים.
צוחק.
קופץ על הגלים.
נופל.
קם.
צוחק שוב.

ילד חמוד שלא עושה כלום "חשוב".
הוא רק משחק ונהנה.
רק חי הכי פשוט.
הוא רק שם - נוכח
(ולא חושב על דברים אחרים).

ואני מסתכל עליו.
וחושב לעצמי:
"מתי בפעם האחרונה עשיתי משהו ככה םשוט?"
"מתי בפעם האחרונה הייתי שמח,
סתם ככה?"
"מתי בפעם האחרונה
לא חשבתי על כלום?"

ככה הבנתי ששכחתי.
איך ליצור שמחה מתוכי.

לא כי אין לי סיבות להיות שמח.
יש סיבות טובות בשפע.
עבודה, בית, חיים שחי.
אבל במשך הרבה שנים,
השמחה - לא היתה שם,
כי איבדתי את הילד שהייתי
שידע לחיות ולהינות.

אומנם זה לא תמיד קל.
כי לפעמים השמחה הפשוטה,
כבר חבויה עמוק בפנים.
קבורה מתחת לשנים של "תהיה גבר רציני".
אבל היא שם.
הילד שבפנים - הוא שם.
אני בקשר איתו,
עם עצמי,
ואני מרגיש שהוא
מחכה לי.

מרגיש שגם אתה איבדת משהו במעבר מילד שהיית לגבר שאתה היום?
שהילד שהיית פעם ידע לשמוח, לחיות - והגבר שהפכת להיות שכח איך?
אתה לא לבד בזה אחי.
זה קרה לכולנו.
אבל אפשר לחזור.
לחזור להיות קשוב ומחובר לעצמך
כי הצלחת להתחבר עם הילד שהיית.

כתוב "ילד" בתגובות וקבל ממני הדרכה מטורפת שצילמתי עם 6 צעדים קריטיים בדרך להשתחרר מדפוסים של ריצוי והשתקה, כדי לחיות חיים מלאים בביטחון, סיפוק והנאה מהחיים.

באהבה, 💚
ארז

ההצלחה לא אמורה להרגיש ככה!  אז למה אני מרגיש פספוס?"תמיד אמרו לנו ש"אם תצליח, תהיה שמח ומאושר".אבל האמת היא שאפשר להצלי...
29/10/2025

ההצלחה לא אמורה להרגיש ככה! אז למה אני מרגיש פספוס?"
תמיד אמרו לנו ש"אם תצליח, תהיה שמח ומאושר".
אבל האמת היא שאפשר להצליח בכל דבר, ועדיין להרגיש ריקנות ופספוס.

יש משהו שאף אחד לא אמר לנו כשהיינו צעירים:
ההצלחה לא מבטיחה שמחה ואושר.

הם אמרו לנו:
"תלמד טוב - תהיה מאושר."
"תקבל קידום - תהיה מאושר."
"תשיג בית, משפחה, כסף - תהיה מאושר."
ואז אתה משיג את כל זה.
ואתה מסתכל סביב ושואל:
"אז איפה השמחה?"

כי אף אחד לא אמר לך את האמת:
ההצלחה לא גורמת לך להרגיש טוב.
היא רק גורמת לך להרגיש
שלאור ההצלחה, אתה צריך להצליח יותר.

בוא איתי לרגע אל המקום שבו זה מתחיל.
אתה בן 4, בן 5,
"עולם המבוגרים" גדול ומפחיד.
ואז מישהו מהם אומר לך:
"אם תהיה טוב, תהיה אהוב."
"אם תצליח, תהיה בטוח."
"אם תיהיה ילד טוב, תקבל מתנה"
ומהרגע הזה, אתה רץ.
רץ להוכיח.
רץ להשיג.
רץ להיות מספיק טוב.

אבל הנה הבעיה:
המרוץ הזה לא נגמר.
כי אתה לא באמת רץ באהבה.
זה מרוץ מתוך פחד.
פחד שאם תעצור, תיפול.
פחד שאם לא תצליח, לא תהיה מספיק.
פחד שאם לא תמשיך לרוץ,
לא תהיה אהוב.

אז אתה ממשיך לרוץ.
גם כשהשגת את הקידום.
גם כשיש לך את הבית.
גם כשאתה מצליח.
כי בפנים יש קול שאומר:
"זה לא מספיק. עוד קצת. קדימה"

ואז ביום אחד אתה מתעורר,
ומרגיש שאתה ריק.
לא בגלל שלא הצלחת.
אלא כי שכחת למה בעצם אתה רץ.
שכחת מי אתה מתחת להישגים,
ומה באמת עושה לך טוב.

אז איך יוצאים מזה?
לא על ידי ויתור על ההצלחה.
פשוט משנים את השאלה.
במקום לשאול את עצמך:
"מה אני צריך להשיג?"
תתחיל לשאול:
"מה באמת חשוב לי?"

ואז תתחיל לבחור.
לא מתוך פחד.
מתוך בחירה אוהבת.
לא כי אתה צריך.
כי אתה רוצה את זה,
כי אתה אוהב את זה.

אז ההצלחה תתחיל להרגיש אחרת.
לא כמשקל שאתה סוחב,
אלא כמשהו שאתה חי.
לא כמרוץ שאתה לא יכול לעצור,
אלא כדרך שאתה בוחר ללכת בה,
ונהנה מכל צעד בדרך.

ואני רוצה לשאול אותך בכנות:
מה אתה מרגיש שהחמצת או פיספסת בחיים,
בשביל להשיג את ההצלחה?
זמן זוגי? זמן עם הילדים?
שמחה פשוטה?
תחביב שאהבת?

שלי בתגובה הראשונה 👇🏻

אלו שלושת הסימנים שאומרים שאתה חי במרוץ מתיש, ולא נהנה באופן מלא מהחיים שלך.אבל זה בסדר - כל הגברים לא לגמרי נהנים מהחיי...
27/10/2025

אלו שלושת הסימנים שאומרים שאתה חי במרוץ מתיש, ולא נהנה באופן מלא מהחיים שלך.
אבל זה בסדר - כל הגברים לא לגמרי נהנים מהחיים שלהם. אין מה לעשות, נכון?
לא נכון!

אתה יודע בעצמך מה זה להרגיש שאתה רץ כל הזמן.
מעייף , מתיש, מתסכל,
גם כשאתה יושב,
המחשבות רצות.
גם כשאתה עם המשפחה,
הראש במשימה הבאה.
גם כשאתה נכנס למיטה בלילה, אתה כבר עם מחשבות על נבוקר.
ככה זה לא חיים.
זה מרוץ.

ובמרוץ כזה - קשה להינות.
להתרגש מהחיים, לשמוח,
להרגיש רגוע ושלו -
אין זמן לזה.
אתה רק מתפקד.

אז כדי שלא תזניח את הצרכים הרגשיים שלך,
אלו שלושה סימנים ברורים
שהחיים שלך הפכו למרוץ מתיש,
ואתה לא באמת נהנה מהחיים שלך:

🌲1. אתה לא זוכר מתי בפעם האחרונה הרגשת שמח באמת?

אני לא מדבר על "הישגים".
לא על "סיימתי פרויקט" או
"קיבלתי קידום בעבודה".

אני מדבר על שמחה פשוטה.
רגע שבו צחקת מהבטן כמו משוגע.
רגע שבו הרגשת קל זורם ונינוח,
רגע שבו היית שם,
בתשומת לב מלאה,
בלי לחשוב על מה הבא.
עבר זמן רב , נכון?

כשאתה חי במרוץ מעייף ומתיש
אז השמחה השלמה והמלאה נעלמת.

🌲מה לעשות?
עצור פעם אחת ביום.
אפילו דקה אחת.
שאל את עצמך:
"מה עשה לי טוב היום?"
לא "מה השגתי".
מה עשה לי טוב.
תן לגוף לזכור איך זה להרגיש טוב, לא רק להצליח.

🌲2. אתה תמיד עייף, אבל לא יכול לעצור - דוחף קדימה בכל הכוח, גם כשרים לך כבר כוח.

הגוף צועק "עצור- אני עייף".
הראש אומר "עוד קצת".
אתה ישן, אבל הראש לא נח.
העייפות מהמירוץ הזה עולה,
אבל אתה לא נותן לעצמך להיות עייף, בצדק.
יש עוד כל כך הרבה מה לעשות.

הלחץ הזה הוא הסימן אולי הכי ברור
שאתה חי במרוץ.
הגוף שלך מנסה להגיד לך משהו, ואתה לא מקשיב.
אתה דוחף, מתעלם, ממשיך קדימה בלי לעצור ולהקשיב לעצמך.
עד שיום אחד הגוף פשוט עוצר אותך.
מחלה, שחיקה, קריסה.

🌲מה לעשות?
תן לעצמך רשות להיות עייף.
זה לא חולשה.
זה אות שאתה אדם, לא מכונה.
תן לעצמך לשכב 10 דקות בלי לעשות כלום.
בלי טלפון, בלי מטלות.
רק תהיה שם.
תן לגוף להרגיש שאתה שומע אותו.

🌲3. בפנים אתה מרגיש שאתה מחמיץ ומפספס את החיים שלך, אבל מבחוץ נראה שיש לך הכל.

קריירה, הצלחה,
אולי גם משפחה.
ויש לך מלא הישגים לאורך הדרך
אבל בפנים,
יש תחושה כבדה:
"אני מפספס משהו."
"אני לא מספיק"
לא משהו בחוץ.
משהו בפנים.

לדעתי אתה מפספס את עצמך.
את הרגעים הקטנים עם הילדים.
את השיחות האמיתיות עם בן/בת הזוג.
את הדברים שפעם היו חשובים לך.
אתה משקיע, עושה וחי את החיים,
(שאולי כל אחד אחר היה חולם לעצמו)
אבל אתה לא מרגיש
שאתה נהנה מהם.
וזה כי אתה עסוק מדי ב"לעשות" את החיים, במקום "לחיות" אותם.

🌲מה לעשות?
שאל את עצמך:
"מה באמת חשוב לי?"
(ולא מה צריך לעשות בשביל זה)
מה חשוב לך עבורך?
ותתחיל בלבחור יום אחד בשבוע, שהוא אתה מקדיש זמן למשהו קטן שחשוב לך.
זמן עם הילד.
שיחה עם חבר.
שעה לבד לעצמך.
כל משהו שאתה בוחר לעשות,
שנובע מתוך מה שחשוב ומשמעותי עבורך,
ולא משהו שאתה מוכרח לעשות.

כשאתה מזהה את 3 הסימנים האלה,
זה לא סוף הדרך.
זו בדיוק ההתחלה.

זו התחלה של הדרך חזרה לעצמך.
אתה לא צריך לוותר על ההצלחות ועל ההישגים שלך.
אלה רק להרגיש ולזהות מי אתה,
ומה עושה לך טוב באמת,
לאורך הדרך.
🙏🏻

👈🏻מרגיש שחיית במרוץ מתיש הזה ורוצה לצאת ממנו?
התעייפת מלהיות מכונה ואתה צריך לחזור להרגיש אדם?
חי, שמח, מסופק?
זה אפשרי אחי.
ואני יכול לעזור לך.
✍🏻כתוב "מרוץ" בתגובות, ואשלח לך הדרכה בוידאו עם 7 צעדים קריטיים כדי להשתחרר מהתסכול המתיש, כדי לבחור בעצמך מחדש-
בלי לוותר על השאיפות שלך,
וכדי שתתחיל לחיות אותן בצורה שלמה ומשוחררת יותר.

באהבה, 💚
ארז

איך הפכתי למכונה שרק מתפקדת, ואיך התעוררתי מהסיוט הזה. אני ממש זוכר את הלילה ההוא.שש וחצי בבוקר, אני יוצא מהמסעדה אחרי מ...
26/10/2025

איך הפכתי למכונה שרק מתפקדת, ואיך התעוררתי מהסיוט הזה.
אני ממש זוכר את הלילה ההוא.
שש וחצי בבוקר,
אני יוצא מהמסעדה אחרי משמרת של 12 שעות.
הגוף שלי עייף,
הראש מלא רעש,
והלב ריק. - לא כיף לי.

אני נכנס לרכב,
מדליק את המנוע,
ופתאום משהו בי נשבר.

התחלתי לבכות.
לא בכיתי ככה עז אז בגלל עבודה.
כל מה שעבדתי בשבילו,
כל ההצלחות, הקריירה-
איפה אני בתוך כל זה?
אני זוכר שחשבתי:
"מה קרה לי הפכתי למכונה?
ולמה אני כל כך סובל לחיות ככה? "

עבדתי כמנהל במסעדות.
18:30 עד 06:00 בבוקר.
לילות ללא שינה,
פגישות, יעדים,
משימות, צוות עובדים גדול,
ומלא לחצים.

ואני מאוד הצלחתי, התקדמתי,
אבל בפנים הרגשתי שמשהו מת בי.

הרגשתי שאני כבר לא זוכר
מתי בפעם האחרונה ישבתי בשקט.
מתי צחקתי מהלב.
מתי עשיתי משהו סתם כי בא לי.
החיים הפכו למרוץ.
מעייף, מתסכל שוחק
עם הישגים רבים - אין מה להגיד,
אבל במרוץ הזה חשבתי
שאני לא מרגיש כלום.
אני רק רץ.

אחרי הלילה ההוא ברכב, משהו בי הבין:
"אם אני ממשיך ככה,
לחיות כאילו הכל בסדר,
כשבפנים אני סובל ממה שאני עושה,
אני אפספס את החיים שלי."

לא אפספס הצלחה.
אני אפספס את עצמי.
את הרגעים הקטנים.
את השמחה.
את ההרגשה הטובה.
את הזמן לקשר עם מי שאני אוהב.
את מי שאני באמת.

לקח לי זמן להבין שאני לא צריך לבחור בין הצלחה לבין חיים.
אני צריך לבחור איך אני חי את עצמי,
בדרך המוצלחת ביותר.
לא מתוך לחץ.
לא מתוך פחד לפספס.
אלא מתוך הקשבה לעצמי.
מתוך בחירה.

היום, אני עדיין שאפתן.
אני עדיין עובד קשה.
אבל אני כבר לא מכונה.
אני מאוד נהנה ומתרגש ממה שאני עושה,
ואין דבר יותר מרגש מלעזור לגברים להיות יותר טובים אוהבים לעצמך.

היום אני גבר שבוחר לכתוב המדוייק,
ולחיות את החיים שלו.

אני לא רק רץ במרוץ החיים,
אני הולך אותם בקצב שלי.

אומרים: "בסוף כולנו נגיע לאותו המקום…"
אז למה לרוץ?
לא עדיף ללכת בקצב שלך
ולהיות מכל צעד בדרך?

מרגיש שגם אתה חי במרוץ ומפספס את עצמך?
שאתה רץ, משיג ומצליח,
אבל בפנים משהו צועק "עצור, איפה אני, למה אני מרגיש כל כך מפוספס?"
אתה לא לבד בזה אחי.
ואפשר לצאת מזה,
בלי לוותר על ההצלחה,
אלא לחזור לדרך המדוייקת שלך..

👈🏻כתוב "פיספוס" בתגובות ואשלח לך הדרכה מטורפת שצילמתי עם 6 צעדים קריטיים איך לצאת מהשעבוד (המכונה שהפכת להיות)
לחיים שלמים וחופשיים יותר.

באהבה, 💚
ארז

הרבה גברים מאמינים שהדפוס שמגביל, זה שמתסכל ותוקע אותך, הוא בעיה שצריך להיפטר ממנה.אבל האמת היא שהדפוס הזה הוא לא בעיה. ...
23/10/2025

הרבה גברים מאמינים שהדפוס שמגביל, זה שמתסכל ותוקע אותך, הוא בעיה שצריך להיפטר ממנה.
אבל האמת היא שהדפוס הזה הוא לא בעיה.
הוא הפתרון שהגוף והנפש שלך הצליחו ליצור, כדי להגן עליך מפני פחד או כישלונות חוזרים,
במחיר של החופש הפנימי שלך.

אתה ממש לא לבד בזה אחי.
הדפוס שלך,
חוזר, מעקב, מתעקש לא להרפות,
הוא לא גזירת גורל.
זה גם לא תכונה ביולוגית.

זו הדרך שבה הגוף- נפש שלך,
הצליחו בכל זאת להתמודד עם הרגשות הקשים.
הדפוס הזה, שנוצר באופן אוטומטי, בעצם מנסה להציל אותך מעצמך.

בוא ולך איתי בדמיון אל העבר שלך,
כשהיית ילד חמוד בגיל 5-6-7
והעולם היה גדול מדי,
והיו בו רגעים שקשה לילד להתמודד איתם.
מול אותם האתגרים נוצרו בך הדפוסים, במטרה שהאתגר, הקושי, הכאב שאתה מרגיש - לא יחזרו שוב בעתיד.
הדפוס הוא בעצם מנגנון הגנה-
שאולי היום כבוגר, הוא כבר לא מתאים,
רק מגביל ותוקע אותך.
בעצם הדפוס הוא לא בעיה.
זו גאונות של הגוף.

אז למה הדפוס הזה עיקש ולא משתחרר מעצמו?

כי הגוף שלך מפחד שאם תשחרר את הדפוס, תיפול.
כשאתה אומר "אני צריך להיפטר ממנו",
הגוף שלך שומע:
"אני עומד להיות בסכנה."
בטבעי, הוא מתכווץ עוד יותר.
זו הגנה.

אם אתה רוצה לשחרר ממנו
תתחיל בלומר לו - תודה.
"תודה שהגנת עלי. תודה שלא עזבת."
אחרי כך – שאל:
"מה אני צריך כדי להרגיש בטוח בלי הדפוס?"
יש לגוף תשובה.
קרקוע, תכונת אופי,
איכות או כישרון שיש בך
אנשים יקרים שהם חלק מהחיים שלך ויכולים לעזור,
הגוף שלך - משאב חשוב לסמוך עליו,
הנשימה שלך.
הקול פנימי - שלא שופט.
ואז כאתה מחובר יותר ובטוח יותר באיכויות שלך,
הגוף שלך ישחרר את הדפוס מעצמו.
פשוט כי הוא כבר לא צריך אותו יותר.
🙏🏻

✍🏻ואני רוצה לשאול אותך, מאיזה דפוס עיקש, שעיכב אותך בעבר, הצלחת להתגבר ולהשתחרר ממנו והיום כבר לא קיים?
💚 מוזמן לשתף בתגובות 👇🏻

Address

מצדה 3
Tel Mond

Opening Hours

Monday 10:00 - 21:00
Tuesday 10:00 - 21:00
Wednesday 10:00 - 21:00
Thursday 10:00 - 21:00
Friday 09:00 - 15:00
Sunday 10:00 - 17:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to ארז נוי- ביחד איתך, בדרך לעצמך:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram