09/12/2020
כאב ביד מוביל להבנת הקושי בספיגה
הריפוי מגיע בהסכמה לפשוט את המובן מאליו
"יש לי כאב בזרוע שמאל" אמרה, כשהיא מדגימה לי את המיקום המדויק "זה כאב פנימי, שמרגיש כמו דלקת, שממש מציק לי" הוסיפה. לא לי ולא לה היה מושג לאילו תובנות מדהימות וריפוי נגיע בסוף המפגש שלנו.
"הנקודות שכואבות לך נמצאות על מרידיאן המעי הגס" אמרתי אחרי עבודת מגע ונשימה. "אותו צינור עיכול שנמצא בסוף התהליך. עיקר עיסוקו - שחרור המיותר" הוספתי והמשכתי בעיסוי.
"האם יש הבדל בין ימין לשמאל?" התעניינה. "בוודאי" אמרתי "צד שמאל הוא צד yin ברפואה הסינית. הוא הנקבי. זה שמקבל, שנמצא בפנים, בתת מודע. צד ימין הוא ה yang. הוא הזכרי. זה שנותן, שנמצא בחוץ, במודע" השבתי.
"בואי נאמר, שאם יש משהו תקוע, אז אצלך זה קשור לאמונות, פחדים, רגשות ומחשבות" אמרתי "אם הכאב שלך היה בזרוע ימין, הייתי שואל אותך על אנשים, עבודה או חפצים שאת לא מצליחה לשחרר" הוספתי.
"בימים האחרונים, שמתי לב שאני אוכלת למרות שאני לא ממש רוצה לאכול" אמרה בלי לחשוב יותר מדי "אבל יכול להיות שזה לא זה" הוסיפה. באותו רגע, שמנו שנינו לב למשהו מאד מהיר שקרה אצלה. "שמת לב לזה?" שאלתי "כן" השיבה "כף היד שלי התקשתה" באותו רגע, היא הצליחה להרפות אותה לחלוטין.
"מה שראינו כאן מדהים" אמרתי "ראינו שהדפוס שלך הוא קודם כל לומר כן ומיד להיכנס לספק" הוספתי. היא היתה בשוק. "איך ידעת?" שאלה. "זה מה שהגוף שלך מספר לי" עניתי.
"זה מגיע מהבית" אמרתי. היא הסכימה. "כל הילדות הרגשתי שקוצצים לי את הכנפיים" אמרה "כל פעם כשאמרתי 'כן' על משהו, ישר היו מראים לי שזה 'לא'. ממש ביטלו אותי" הוסיפה. "ולאן זה הוביל אותך?" התעניינתי "לתסכול והרגשת פספוס. לתחושה שאני לא מצליחה אף פעם להגיע למיצוי...." הוסיפה בעצב.
"העיסוק האינסופי שלך ב'כן' וב'לא כן' לוקח אותי שלב אחד אחורה בעיכול, למעי הדק" אמרתי "אני מבין ששם טמון הפתרון גם לכאב שלך בזרוע ולעוד דברים, שנראים כרגע לא קשורים" הוספתי.
"המעי הדק מקבל עיסה מפורקת מהקיבה ובעזרת מנגנון מתוחכם, 'בוחר' מה יספג חזרה לגוף ומה יעבור למעי הגס" פתחתי. "הדופן שלו עשויה נקבוביות שיודעות להפתח רק כאשר הן מזהות חומרים ספציפיים להם הגוף זקוק" הוספתי.
"עם השנים, מרוב ששמעת 'לא' בחיים, הוא שקע בדפנות המעי ויצר מעין מחסום לנקבוביות. כך, גם אם היה זיהוי של 'כן' הוא לא באמת יכל להספג" המשכתי "ומה קרה לו?" התעניינה "הוא עבר, כמו כל ה'לא' למעי הגס ומשם החוצה" השבתי.
"ומה זה אומר?" שאלה "זה מרמז על שני דפוסים אפשריים" השבתי "הראשון, אמירת 'לא' לכל הצעה ורעיון ורק אחר כך, אולי, לבחון את ה'כן'" אמרתי "והשני, אמירת 'כן' ומיד להתחרט ולא להחליט" המשכתי.
"עכשיו אני מבין את הסיבה המרכזית להשמנה שהיתה לך לאורך כל החיים" אמרתי "מרוב 'לאוים' שהצטברו בדופן המעי, לא הצליח 'כן' להסתנן ויצא שלמרות שאכלת בריא נותרת ריקה ולא שבעה. אוכלת וה'כנים' לא נספגים" הוספתי.
"מרוב שהקשבת לאחרים שאמרו 'לא', התחלת את בעצמך להיות 'לא'. זאת היתה המהות שלך. הפסדת המון אופציות להיות ב'כן' גדול. יש אפשרות שבגלל זה הרגשת שמנה רוב החיים" הוספתי. היא נותרה להרהר בינה ובן עצמה. רק באותו רגע, הבנתי עד כמה זה מהפכני.
"ואיך היד עכשיו?" שאלתי אחרי שקמה. "יש לי תחושה של משהו אחר. הכאב עמום יותר. פחות נוכח. בהחלט שינוי. מה אני צריכה לעשות?“ התעניינה. "כלום, מלבד לשים לב ל'כן' וה'לא' שלך" השבתי.
בשבועות שאחרי כן עקבנו אחרי הצדדים הפיזיים והלא פיזיים. כאב היד נעלם והתפוגג ומשהו בפנים השתנה. מאז, שמנו לב שנינו כיצד היא מזהה הזדמנויות ואומרת 'כן' מבלי להסס. מבלי לשים לב, היא הפכה למאד מצליחה בפייסבוק. כזאת המהווה השראה לאחרים בתחומה. השראה בלומר 'כן' גם אם הדברים נראים מוזרים בהתחלה.
אני, מבחינתי, הבנתי משהו עמוק על עצמי. ראיתי אותי, ילד שקוף שאו שלא התייחסו ל'כן' שהביא, או שביטלו אותו במילים או, שבמקרים רבים, הראו לי פיזית שה'לא' שלהם חזק מה'כן' שלי. אז הבנתי שזאת הסיבה להשמנה שלי.....
מובא לכם בהמון אהבה
תומר
מוזמנים לשאול, להתייעץ ולשתף גם כאן, בתגובות וגם בלחיצה כאן למטה, על הכפתור שיוביל אתכם לווטסאפ שלי.
