12/10/2025
תנו לי דקה להתרגל אליכם שוב...ובעיקר אל עצמי.
החיילים שלנו סוף סוף שבים הביתה! אך הדרך חזרה לשגרה דורשת סבלנות, גמישות והכלה!
השמחה הגדולה על שובם אינה מבטלת את המורכבות.
חזרה לשגרה עשויה לקחת זמן ממושך. וכל אדם מתמודד אחרת עם אירועים קיצוניים: ניתוק ארוך משגרה ומסביבה בטוחה, מראות קשים, ריחות ורעשים. איבוד חברים, הימצאות בסכנת חיים יומיומית, דריכות גבוהה וחוסר ודאות קיצוני.
חשוב שנדע כיצד לסייע להם להסתגל.
למה לצפות?
היו קשובים לתגובות התנהגותיות ורגשיות אפשריות.
אחרי תקופה מטלטלת, תגובות אלו הם לא סימן לחולשה אלא תגובה נורמלית לחלוטין לאירועים הקיצוניים והלא רגילים שעברו וחוו...
>דריכות יתר ותגובתיות יתר לרעשים.
>עצבנות וקוצר רוח.
>מצב רוח ירוד ואנרגיה ירודה.
>הסתגרות וצורך בשקט ופרטיות יותר מן הרגיל.
>תגובת ניתוק (דיסוציאציה) כשהאדם נמצא אך נראה לא איתנו.
>קושי להירדם או יקיצות מרובות, שינה קלה. למרות עייפות ותשישות.
>הימנעות ממצבים חברתיים המוניים או רצון מוגזם לצאת ולחגוג (שאינם אופייניים לאדם).
>התמודדות עם רגשות שונים: תחושת אשם, כעס, מצבי חרדה.
💡 עקרונות לחזרה רכה הביתה:
1. הנמיכו ציפיות: חזרה לשגרה לוקחת זמן, וכל אחד מעבד אירועים טראומטיים בקצב שונה. שחררו את הציפייה שהכול יחזור לקדמותו כלא היה.
2. כבדו את הקצב והבחירה שלו – חשוב לשאול "מה אתה צריך עכשיו"? העבירו מסר שאתם רואים אותם גם אם אתם מאפשרים להם מרחב. כבדו כל תשובה. גם אם הוא מעדיף להישאר בבית בשקט במקום לצאת לחגוג. או מבקש בבית עם ילדים קטנים שיהיה קצת יותר שקט.
3. אפשרו להם תחושת שליטה וביטחון-אל תקבעו עבורם אירועים שונים (אלא אם ביקשו), אפשרו להם לאט לאט לשוב ולנהל בעצמם את סדר היום שלהם.
4. גלו גמישות - אל תצפו שמיד יכנסו לתפקידים שהיו שלהם קודם בבית. גם אם חיכיתם הרבה זמן שיחזרו ויקחו מכם את התפקיד. אם קבעתם משהו ופתאום הם מבקשים לשנות את התכנית – אפשרו להם, מבלי לגלות אכזבה "חיכיתי ככ הרבה זמן ועכשיו אתה מסרב".
5. חזקו אותם במילים של אהבה וגעגוע ושקפו להם שהם עכשיו בבית, אהובים ומוגנים. שדרו להם תקווה וסבלנות לתהליך - נורמלי וטבעי - שיקח זמן.
ממה להימנע:
> גם אם מאוד בוער לכם לשתף בכמה קשה היה לכם להחזיק הכל בלעדיהם - הימנעו מכך. יתכן והם גם כך חשים אשמה. אין צורך להכביד עליהם עוד יותר.
> אל תלחצו עליהם לחזור לתחביבים שזנחו או למשימות שחיכו להם שנתיים.
> הימנעו מללחוץ שישתפו באירועים שחוו.
> הימנעו מחגיגות גרנדיוזיות לשובם: מסיבות הפתעה, חגיגות רועשות ובילויים המוניים עלולים להיות מלחיצים בתחילה. העדיפו מפגשים קטנים ושקטים יותר אם הם מעוניינים.
> זה בסדר גמור שדברים לא יהיו מושלמים. ויתכן ויהיו גם ריבים בייחוד אחרי תקופה כזו - אנחנו יודעים גם בעורף היה לא פשוט. היו סבלניים והימנעו ממריבות הרסניות כמו: "רק חזרת ונהיה פה בלאגן".
והכי חשוב - זהו את הצורך בעזרה מקצועית והמליצו להם לפנות לעיבוד האירועים. לוחמים רבים מעדיפים שלא לשתף את קרוביהם בחוויות שחוו כדי "לא להכניס" את הטראומה הביתה או שיתביישו בקושי שלהם ויתייחסו אליו כחולשה.
שימו לב תגובת הטראומה היא תגובה נורמלית לאירועים לא נורמליים. זו חולפת לרוב תוך מספר שבועות.
אם הקשיים נמשכים מעל חודש ועד שלושה חודשים (לכל אחד הקצב שלו למרות שההגדרה המקצועית מייחסת חודש) והלוחם מתקשה לחזור לתפקוד יתכן והוא חווה פוסט טראומה.
שקפו לו שאתם רואים אותו, דואגים לו, ואף סייעו לו לפנות לאיש מקצוע.
אם הלוחם מסרב לצאת לטיפול ישנם מוקדים טלפוניים רבים שמאפשרים פנייה ללוחמים 24/7.
בתקווה לימים של שקט ומעבר מהישרדות לצמיחה,
שרון
054-454-6688
לקריאה נוספת אודות טראומה ופוסט טראומה:
https://sharonrozenblum.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%91%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%94/
#טראומה #פוסטטראומה #חוסןנפשי #לוחמים #תמיכהנפשית #טיפולפסיכולוגי #מצוקה
